התיאטרון הקאמרי - לנקות את הראש

מאת: דבורה נמיר

 פוליטיקה מוניציפאלית בהגדלה. ביקורתית, סטירית ומצחיקה.

לנקות את הראש. צילום: משה ציטיאת

תפקיד ראשת עיר הוא לא עניין של מה בכך. זוהי מלחמה של אישה במבוך מוניציפאלי, לרוב גברי, תמרון בין מי נגד מי, צבירת כוח לא מתהפך עד לניצחון. זה גם תלוי במצב המשטר. אצלנו הוא לא משהו. אין עידוד  נשים לראשות עיר. וכראייה, יש לנו 82 ראשי ערים, מתוכם מכהנות רק שלוש כראשות עיר. חשוב להזכיר את שמותיהן: ליאת שוחט באור יהודה, אור פירון זומר באורנית, מירה בן ארי בגן רווה. תודה להן ולמלחמתן. ולהזכיר: הן הגיעו לראשות העיר לא מתוקף אגדה רוסית שהיא מקור המחזה הישראלי, אלא בגלל עבודה קשה וחוש פוליטי מפותח, שהביא לבחירתן לראשות  עיר.

 עלילת ההצגה לקוחה מתוך סיפור אמיתי של בחירת ראשת עיר בעיירה רוסית, שהועתקה אל עיירה במקומותינו, בידי המחזאי, אילן חצור. הבחירות המוניציפאליות מתקרבות וראש העיר, משה שוורצמן, המייעד לעצמו המשך תפקיד, מוטרד מהעובדה שאין מולו שום יריב. כולם סביבו התקפלו, מאימתו. בלי יריב, לא יוכל לנהל קמפיין נחוץ להמרצה, ובאין קמפיין, אין כסף מתורמים. ומה לגבי לשונות הלעז על היותו דיקטטור? וכדי לקיים תצוגת דמוקרטיה הוא שולף את המנקה אילנה, אישה קשת יום העובדת בכמה מישרות כדי לקיים את בנה, אישה נטולת פנים במשך שנים מבחינתו, והופכה למתמודדת נגדו, בהנחה כמעט בטוחה שינצחה בקלות. אבל הפתעה: המנקה, אישה עם פוטנציאל נסתר, מנצחת בבחירות. ויש לה חומר סחיטה מפואר באמתחת: איסוף ושימור של פתקים וניירות ושיחות טלפוניות מואזנות, וגם טלפונים שבורים שדלתה מפחי האשפה של חדרי המנהלים במשך שנים.

לנקות את הראש. צילום: משה ציטיאת

יש בהם עניינים כתובים שאסור שייוודע עליהם, הקלטות נפיצות שאסור שיישמע עליהן, כל אלו הופכים אותה לאישה שיודעת יותר מידי. אחת עם נשק שלוף ביד. וכך, עם כל  ידיעתה את נתיבי הביוב של העיר, היא הופכת לאיום בעצם נוכחותה לחשוף שחיתות של בכירי העירייה, כולל ראש עיר פעיל או מודח. עם הציוד הזה פלוס אופייה הקשוח - היא מנצחת נגד כל הסיכויים, והופכת לראשת עיר מבטיחה, סוציאלית עד למאוד, שרואה ומריחה כל עלה נודף, אבק רובץ ואבן שלא ניגפה, למען שנות וטייב את פני העיר שלה.

זהו ביסודו, בשינויים קלים, הסיפור הרוסי על ראש עיר של עיירה המעמיד עצמו לכהונה נוספת, אבל חושש מהיעדר פנים דמוקרטיות בבחירות בהיותו מתמודד יחיד. לפיכך הוא מציב מועמדת קש, המנקה של הבניין  המתמודדת מולו. אלא שהלא יאומן קורה: היא מנצחת בבחירות.

לנקות את הראש. צילום: משה ציטיאת

 זוהי באמת אגדה ליגה אל"ף. וריאציה על סיפורי סינדרלה, כי מי אינו רוצה בניצחון מזוקק של החלש, הדפוק, עם פוטנציאל של שוחר טוב כרוני למען הזולת? כך, שלמעשה אנו מתענגים על סיפור של צדק בבימוי שוטף של מור פרנק, בתפאורה תכליתית של אלכסנדרה נרדי, בתאורה של מתן פרמינגר, ומוזיקה טובה של גל לב.

הודות לכישרונם, למרות הפיתוי, וככל הנראה בהנחיות בימוי מרסן, אף לא אחד מהשחקנים גלש לפרשנות גרוטסקית את תפקידו. בכולם מתקיימת מידתיות בתפקידם. עירית קפלן אמינה כמנקה עם פוטנציאל נסתר של כישורים. איציק כהן, כחיים מנדל, מכמיר לב במשחקו. אלעד אטרקצ'י הוא העוזר הזריז הממזר. ראש עיר כוחני, שבוי במעמדו הוא דודו ניר. נהדרת כלסבית לוחמת צדק היא אסנת בן יהודה וטובים הם שמחה ברבירו ויואב היימן.

חווינו קומדיה מושחזת, נוגעת בנו. לא מזמן היינו פוכרים כפיים מרוב מבוכה ובושה על שיש לנו מושחתים משלנו בכהונות ציבוריות. אבל התרגלנו. אנחנו קוראים חומרים איומים בלי להניד עפעף. חווים סיפורים על שחיתויות נדל"ן של ראשי ערים ועיירות, ולא עושים עם זה כלום. סומכים על התלהטות הצדק של אחרים. אצלנו הצדק רדום. העניין הוא שסף הגירוי שלנו עלה בכל הקשור לשחיתות. כבר לא מתרגשים שראש עיר ניכס לעצמו נדל"ן בדרכים נפתלות, או משרה - לבנו, או נסיעת חינם מפנקת לרעייתו, או גם וגם וגם. המחזה הזה, שנבנה על אבסורד של מנקה ישרה שנהייתה ראשת עיר מוצלחת, מנער משהו בתוכנו: לרצות מישהו שיעבוד באמינות בשבילינו, שיהיה כן יותר, אמין יותר, מוכשר יותר מוכשר,  טוב יותר.

דואט אנדלוסי-התזמורת האנדלוסית הישראלית

 

מאת: דבורה נמיר 

התזמורת האנדלוסית - צילום פיני חמו

התפתלות צלילית לאוזניים פעורות ללמוד משהו אחר

לאירוע מוזיקלי כזה צריך מישהו שגדל על ברכי המוזיקה הקלסית והג'ז, על שירים ישראליים שהלחנתם מושפעת מהמוזיקה הגרמנית – לבוא ממש בראש אחר. כי בערב הזה, מושתת על פיוטים עתיקים שמקורם המוזיקלי הוא ערבי ומדרום ספרד, ובו טקסטים של ערגה, עצב, שמחה והודיה, אין ולו תבנית מוזיקלית אחת שעליה חונכו ילידי הארץ.

הישאם דינר. צילום: Soufiane Bouhali

אבל המסורת השירית מוזיקלית הזו משומרת דווקא באשדוד, באמצעות תזמורת אנדלוסית ובה כמה עשרות נגנים של כלי קשת לגווניהם עד קונטרבס, משולבים בדרבוקות, מנדולינות, עוד, ועוד כלי הקשה. התוצאה דורשת ניפוץ של תבניות מוזיקליות שגורות בקרב רובנו. הקשבה מסורה לצליל אחר, מעודן, מחליק ומתפתל לדקויות צליליות מפעימות, ולמין יכולת מוזיקלית לשיר ולנוע קולית בין הדקויות הללו, לברוא מוזיקה כזו שספק אם חינוך מוזיקלי מערבי יכול לה. אז נכון. יש לנו די דינמיקה מוזיקלית מגוונת, אבל אין לנו את האוזון הרגישה הזו שגם יודעת לבצע את הלחן המתפתל המזרחי האמיתי. ואיננו מדברים על אייל גולן או על זמרים ישראלים אחרים ששרים "מוזיקה מזרחית". הם לא. הם מבצעים שעטנז של פה ושם, מגובה בסלסולים קוליים.

אמיל זריהן צילום יחצ

זה היה ערב של זמר אהוב שהגיע ממרוקו, הישאם דינר ששר עם הזמר הישראלי מרוקני, אמיל זריאן.  לא הבנתי מילה, לא נכנסתי להוויה, כמו הקהל הנלהב שליווה את שני הזמרים במסירות ואף שר איתם, לעידודם. התפעמתי מקול הטנור המלוטש של שניהם, מהיכולת הפיתולית-מוזיקלית הרגישה של שניהם  וקינאתי באוזנם המפותחת לשיר רבעי טונים, עניין לא קל לאדם שחינוכו המוזיקלי מערבי.

 והיה משהו כל כך חם בערב הזה. בלי פוזה. חוסר האמצעיות של הנגנים, נגישות המנצח, רועי אזולאי, לקהל, מסירות הקהל אליו ולנגנים, מין אוירה אינטימית נהדרת, מחברת, מחבקת שאנו זקוקים לה כל כך עכשיו ובכלל.

נבוקו" של ורדי באופרה הישראלית: יצירת המופת שחוגגת חירות, תקווה ושיבה הביתה

 מאת: שלמה קשי

מתוך נבוקו באופרה הישראלית 

האופרה הישראלית מציינת 40 שנה להיווסדה עם אחת היצירות האהובות והמרגשות ברפרטואר האופראי - "נבוקו" מאת ג'וזפה ורדי, שתעלה בבית האופרה בתל אביב בין ה־12 ל־27 ביוני 2026.

"נבוקו", המכונה לא פעם "האופרה היהודית", מגוללת את סיפור חורבן ירושלים וגלות בבל במאה השישית לפני הספירה, אך עוסקת גם בנושאים על־זמניים של זהות, אמונה, מאבק לחירות וגעגוע למולדת. במרכז היצירה ניצבת מקהלת העבדים העבריים המפורסמת, "Va, pensiero", שהפכה במשך השנים לסמל אוניברסלי של תקווה וחופש ונחשבת לאחד הקטעים המזוהים ביותר בעולם האופרה.

היצירה הועלתה לראשונה בשנת 1842 בתיאטרון לה סקאלה במילאנו והייתה זו שהפכה את ורדי לכוכב בינלאומי. הצלחתה הייתה כה גדולה, עד שהיא נחשבת עד היום לאחת מאבני הדרך החשובות בתולדות האופרה האיטלקית.

ההפקה החדשה, שנוצרה בשיתוף בית האופרה Minas Gerais בברזיל, מביאה לבמה דרמה מקראית רחבת היקף עם תזמורת גדולה, מקהלה מרשימה וסולנים מובילים מהארץ ומהעולם. את ההפקה מביים הבמאי היהודי־ברזילאי אנדרה הלר-לופס, המגיע לראשונה לישראל. הלר־לופס, הנחשב לאחד מבמאי האופרה הבולטים בזירה הבינלאומית, מעניק ליצירה פרשנות עכשווית המדגישה את סיפורם של גולים, פליטים וקהילות המחפשות בית ושייכות.

על הצד המוזיקלי מופקד המנצח האיטלקי קרלו מונטנארו, שכבר זכה להצלחה גדולה באופרה הישראלית בהפקות קודמות. לצדו תופיע תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, ומקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתי ברקוביץ', שלה תפקיד מרכזי במיוחד ביצירה זו.

מתוך נבוקו באופרה הישראלית קרדיט צילום פאולו לסרדה

עלילת "נבוקו" נפתחת בירושלים הנצורה בידי צבאות בבל. בני ישראל נאבקים על חירותם בעוד מאבקי אהבה, קנאה ושלטון מטלטלים את בית המלוכה הבבלי. במרכז הסיפור עומדים נבוקו, מלך בבל; אביגיל השאפתנית המבקשת את הכתר; פננה, בתו של המלך; וישמעאל, אחיינו של מלך ירושלים. העלילה מתפתחת לכדי מאבק דרמטי בין כוח לאמונה, שבסופו מגיעים פיוס, גאולה ותקווה לעתיד חדש.

בהפקה משתתפים סולנים מובילים, בהם מיקולאי זלסינסקי ויונוץ פאסקו בתפקיד נבוקו, אלנה מיכאיילנקו ויוליה וסיליבה כאביגיל, פאבל פטרוב כישמעאל, וזגן גזריאן וגודרג'י יאנלידזה בתפקיד זכריה.

                                            מתוך נבוקו באופרה הישראלית קרדיט צילום פאולו לסרדה 

"נבוקו" היא הרבה יותר מדרמה היסטורית; זוהי יצירה העוסקת בכוחה של קהילה, במשמעות הזיכרון וביכולתם של בני אדם לקום מחדש מתוך משבר. לא במקרה היא ממשיכה לרגש קהלים ברחבי העולם גם כמעט מאתיים שנה לאחר שנכתבה.

מתי? 12-27 ביוני 2026
היכן? בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ'), שאול המלך 19, תל אביב
משך המופע: כשעתיים וחצי כולל הפסקה
שפת השירה: איטלקית, עם כתוביות בעברית ובאנגלית
מחירי כרטיסים: 210-490 ₪

לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים: האופרה הישראלית או בטלפון 03-6927777.

התזמורת הסימפונית ראשון לציון - רוסיני/מנדלסון

 מאת: דבורה נמיר

מנצח: ירון גוטפריד

כינור: ליליה פוצ'יטרי

הללויה לעולמי עולמים למלודיות אהובות

 

יש רגעים בחיי כל מוסד תרבותי שעליו לזרום עם הקהל ולאו דווקא לחנך אותו או להטיף לו מוסר, ולו גם מוזיקלית. את העניין הזה הבינו בתזמורת הסימפונית ראשון לציון, ובנו רפרטואר הכי ידידותי למאזיני הקונצרט הזה, שאכן הפיק מהקהל את הנאת הקשבה ליצירות אהובות שגדל עליו. הנגיעה, אולי חובת ההקשבה למוזיקה מודרנית משובצת ברפרטואר, ולו אף הרכה ביותר – דומה, לא חסרה לאף אחד באולם.

הרפרטואר נפצח בפתיחה לאופרה, "הספר מסביליה" של ג'ואקינו רוסיני, כנתב מוזיקלי אהוב ליצירה בין המושמעות ביותר מזה עשורים: הקוצ'רטו לכינור במי מינור אופ. 64 של פליקס מנדלסון. עשרות שנים שרקו אנשים בחוצות תל אביב של אז את המוטיבים המוזיקליים המלודיים והכל כך קליטים שלו. ועדיין, לשמוע אותו, כל כך מובן מאליו, בהאזנה מחודשת, בניצוח המושכל של ירון גוטפריד, מאוזן, מאזן, מטפח כל קבוצת כלים, מפיק צבעוניות טרייה מכלי המיתר, היה תענוג גדול.

 אולם החוויה המוזיקלית זו לא הייתה מתקיימת לולא מגע הקשת של הכנרת, ליליה פוצ'יטרי. והיא משלנו. באה לכאן מקישינב, התפתחה גם כאן אבל ליטשה נגינה באירופה ועינגה אותנו בביצוע בוהק, שולט, ביצירה האהובה הזו. משיכת הקשת האדנותית שלה, הרגישה, אבל גם המרוסנת, הציפה שוב את תענוג ההאזנה לקונצרט הזה.

הסימפוניה הרביעית של פליקס מנדלסון, "האיטלקית", בחלקו השני של הקונצרט, שוב הדפה אותנו אל ילדותנו עת הושמעה, אז, בתכיפות ממש צפופה. מאז השתנו הטעמים המוזיקאליים במוזיקה הקלסית ונפתח אשנב מתרחב ליצירות מודרניות ובהן מגוון רחב של הלחנות. אולם הלחנות משובחות, שמקדמת דנא מתבססות על מלודיות, לעולם אי אפשר להפסיק. ודי אם נעקוב אחרי הקורה היום במוזיקת הפופ. הבנויה כל כולה על אותו יסוד עתיק שמכנים אותו מלודיה. כי היא, בסוף, המרכיב הראשי בכל חוויה מוזיקלית. ומלודיות אייקוניות כאלה סופקו לנו בשפע בקונצרט הזה.

תל אביב מתחדשת: חוויית ה־Dinner Party שסוחפת את הלילה ב־LE MIEL

 מאת: שלמה קשי

תל אביב ממשיכה להמציא את חיי הלילה שלה מחדש, והפעם עם קונספט נוצץ, יוקרתי וסוחף במיוחד: Dinner Party - שילוב בין מסעדת שף מוקפדת למסיבה קרנבלית עתירת אנרגיה, מוזיקה והופעות חיות. השבוע נערך אירוע ההשקה של מסעדת LE MIEL, שהתחדשה בתפריט קיץ מסקרן ומשיקה את השף החדש, קובי בן לולו - מהשמות הבולטים והוותיקים בעולם הקולינריה הישראלי.

המסעדה הכשרה מביאה לתל אביב רוח בינלאומית בהשראת סצנת ה־Dinner Party של ברלין: ערב שמתחיל בארוחה אלגנטית וממשיך בהדרגה למסיבה סוחפת שבה הגבולות בין קולינריה, מוזיקה, מופעים וחיי לילה פשוט נעלמים.

כבר בכניסה היה ברור שלא מדובר בעוד ארוחת ערב רגילה. החלל עוצב באווירה יוקרתית ומלאת סטייל, עם תאורה דרמטית, מוזיקה מדויקת והמון תשומת לב לפרטים הקטנים. ככל שהערב התקדם, האורות התעמעמו, הקצב עלה והחל זרם בלתי פוסק של מופעים חיים: להטוטני אש עם לפידים בוערים, רקדניות בלבוש קרנבלי נוצץ עם מצגי אור על התלבושות, מתופפים שהרקידו את הקהל, דמויות מסתוריות כמו זאב במסכה, ועוד אינספור רגעים שהפכו את הערב לחוויה חושית מלאה.

אבל עם כל הכבוד למסיבה - הכוכבת האמיתית הייתה האוכל.

השף קובי בן לולו מוביל את המטבח עם ניסיון עשיר ומרשים במיוחד, הכולל עבודה במסעדת La Terrasse המעוטרת בשני כוכבי מישלן, לצד תחנות קולינריות מוכרות כמו לילה מוראד, Nammos, 2C, קבוצת איינשטיין, ומלון Brown Beach House Tel Aviv. הניסיון הרב שלו ניכר בכל מנה - שילוב בין טכניקות אירופאיות קלאסיות ליצירתיות מודרנית וטעמים מדויקים.

בין המנות הראשונות בלטה במיוחד מנת טאבולה הכרובית - שילוב רענן וצבעוני של עשבי תיבול, שאלוט, משמש אוזבקי, גרעיני רימון, שקדים קלויים ותותים, שהצליחה להיות גם קלילה וגם מלאה בטעמים מפתיעים.

מנות ראשונות

אבל גולת הכותרת של הערב, וללא ספק המנה שגנבה את ההצגה, הייתה סיגר דג הים - אינטיאס וטונה אדומה עטופים במעטפת פריכה, לצד טחינה ירוקה, לימון כבוש וסלסת עגבניות. שילוב מדויק, יצירתי וממכר, שזכה מבחינתי בתואר מנת הערב.

מנה נוספת שלא ניתן היה להתעלם ממנה הייתה בריוש כבד האווז - יצירת אמנות של ממש, עם צ'אטני תפוח גרנד סמית', קליפיקציית תותים, כובע הנזיר ועיטורי כסף שהפכו את המנה למרשימה לא רק בטעם אלא גם בנראות.

גם העיקריות שמרו על הרמה הגבוהה. האנטריקוט דבזה, 300 גרם של בשר עשוי במדויק, הוגש לצד פירה קטיפתי, אספרגוס ורוטב דמי גלאס עשיר. צלעות הטלה, עם דמי גלאס ומשמש אוזבקי לצד קרעי גראטן תפוחי אדמה, היו רכות, עמוקות בטעמים ומבוצעות באופן מוקפד במיוחד.

מנות עיקריות

לקינוח הוגשו שתי מנות מרשימות לא פחות. קרמו השוקולד - נמסיס שוקולד עשיר עם מרנג, קראמבל קקאו וזהב 14 קראט - היה מושחת ומדויק. הפבלובה, עם גנאש שוקולד לבן מוקצף, פרלינה פיסטוק, קולי תותים ופירות יער, תותים טריים ופינגר ליים, סיימה את הארוחה באופן קליל, צבעוני ורענן.

קינוחים

לאירוע ההשקה הגיעו ליהנות מהחוויה גם לא מעט מוכרים מעולם הבידור, התרבות והלייף סטייל, בהם ניקי גולדשטיין, תמיר גולן, ציפי רומנו, שגיא לירן, אילן פיבקו, מקס בחמן ו־יובל מעתוק.

בעלי המסעדה, טטיאנה וולרי בורקוש, סיכמו את רוח המקום במדויק:
"המנות בניצוחו של השף מפתיעות, מחדשות ושילובי הטעמים מופלאים. יחד עם הקונספט הייחודי של המסעדה, הן משתלבות בצורה מושלמת עם המוזיקה והאווירה החגיגית במקום."

נדמה ש־LE MIEL לא מסתפקת בלהיות עוד מסעדת שף - אלא מכוונת להפוך ליעד בילוי שלם. כזה שמתחיל בארוחה מוקפדת ומסתיים ברחבת ריקודים מלאת אנרגיה, עם תחושה של חו"ל בלב תל אביב.

 לה מיאל,

יד חרוצים 14 ת״א 

טל': 0507873719

תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר חושף את הרפרטואר לעונת 2026-27

 

תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר ערך ביום שני 18.5, מסיבת עיתונאים, שבה הציג את הרפרטואר לעונת 2026-27 – בתוכנית: מחזות עם אמירה פוליטית וחברתית, מחזאות ישראלית חדשה מאת מחזאים ותיקים וחדשים, מחזות זמר, עיבודים לבמה של סרטים מצליחים ועוד.

בית ליסין סיכם עונה מוצלחת, עם 14 מועמדויות לפרס התיאטרון, מתוכן 7 ל"קרנפים" בבימויו של יאיר שרמן, כולל פרס הצגת השנה ופרס במאי השנה. כמו גם, הצגה של "אנטיגונה" בפסטיבל בינלאומי לאומנויות בבוסאן דרום קוריאה וזכיה בפרס ההפקה הטובה ביותר.

רמי ורד, דִּינוֹזָאאוּרָה לאורה ריבלין, מגי אזרזר - צילום טל עבודי, קובי פרג' -צילום דניאל שריף

בזמן המלחמה האחרונה בית ליסין המשיך את פעילותו, והחל את מסיבת העיתונאים בסקירה על חזרות שהתקיימו לשלוש הצגות:

"קיר זכוכית", מאת אורן יעקובי ובבימויו של אלדר גוהר גרויסמן. דרמה קומית שבמרכזה  מערכת יחסים בין אם לבתה, בנות הדור השני והשלישי, על רקע רילוקיישן של הבת לברלין. שחקנים: אורנה רוטברג, הגר אנגל, אבירם אביטן/דאלי שכנאי, רוברט הניג, אוראל לוי. ההצגה עלתה מיד עם סיום המלחמה.

"חנאל ומכבית", מאת אושרית סרוסי וחן רוטמן, בימוי: אודי גוטשלק. קומדיה פורצת גבולות המבוססת על דמויות סדרת הרשת המצליחה, בהשתתפותם של אושרית סרוסי, חן רוטמן, קרן מור-מישורי, חי מאור, רוית יעקב כהן, תום זידנר, מיקה שיבק, ניר קרני. ההצגה עלתה בסוף אפריל. המחזה הוצג לראשונה בקריאה מבוימת במסגרת פסטיבל "פותחים במה" 2023.

"שונאים, סיפור אהבה", שעלתה אתמול (17.5). עיבוד חדש מאת נועה לזר לספרו של זוכה פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר, בימוי: שיר גולדברג. הרמן ברודר חי בין שתי נשים, כשלפתע אשתו הראשונה שבה מן המתים. מחזה מטלטל על אהבה ותשוקה לחיים בקרב שורדי שואה בניו יורק שלאחר מלחמת העולם השניה. שחקנים: תום חגי, לימור גולדשטיין, יעל וקשטיין, רדה קנטרוביץ', אודליה מורה מטלון, אופיר וייל, ערן שראל.

ציפי פינס, מנכ"לית ומנהלת אמנותית של תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר: "לנהל תיאטרון בארץ זה אתגר לא פשוט, במציאות של חוסר יציבות, אי ודאות וטלטלות תקציביות. בנוסף, אנחנו מתמודדים עם חרמות בעולם ונתקלים פעם אחר פעם בסירוב לקבל זכויות למחזות בינלאומיים. ולמרות זאת ולצד השבתה חוזרת של התיאטרון בשל המלחמה, אנחנו מסכמים עונה מוצלחת, פורה ומגוונות, עם יצירות מופת, מחזאות ישראלית חדשה ומסקרנת ו-14 מועמדויות לפרס התיאטרון. בנוסף, הצגנו בהצלחה גדולה את 'אנטיגונה' בפסטיבל בדרום קוריאה, בימים שבהם ישראל מוחרמת בעולם, וזה הישג עצום. אני גאה בעונה הקודמת ומתרגשת להציג את הרפרטואר לעונת 2026-27".

ציפי פינס. צילום: רדי רובינשטיין

אתמול (17.5) החלו החזרות לדרמה הפוליטית "ציפורים כולם", מאת המחזאי הקנדי ממוצא לבנוני ווג'די מועוואד, בתרגומו של אלי ביז'אווי ובימויו של במאי הבית של בית ליסין יאיר שרמן. בכורת המחזה התקיימה בצרפת, בהשתתפות שחקנים ישראלים וצרפתים, והפכה עד מהרה לסנסציה בעולם התיאטרון. העלאת המחזה בבית ליסין היא אירוע תרבותי רב משמעות. סיפור אהבה בין סטודנט יהודי ממוצא גרמני לסטודנטית ממוצא ערבי, הופך לדרמה גדולה כשמשפחתו מתאחדת בעקבות פיגוע טרור שאליו נקלע. המפגש הטעון חושף סוד משפחתי אפל, שמטלטל את זהותם של כל בני המשפחה. שחקנים: לאורה ריבלין (ששיחקה גם בהפקה הצרפתית), אבי אוריה, בני אלדר, טל גרושקה, קרן צור, מולי שולמן, ראמה נסראללה, זוהר מידן, מוראד חסן. הצגה ראשונה: 30.7.

ב-10.5 החלו חזרות לקומדיה הצרפתית המועמדת לפרס מולייר היוקרתי "יום המזל שלי", מאת פטריק אודקר וז'רלד סיבליירא. גרסה קומית לרעיון הדלתות המסתובבות, על גבר מצליח שמקבל הזדמנות יוצאת דופן לחזור לאחור ולשנות את ההחלטות הגורליות של חייו. תרגום: אלי ביז'אווי, בימוי: משה נאור, שחקנים: קובי פרג', יובל ינאי, עדי גילת, יעל וקשטיין, דור אלמקייס. ההצגה תעלה ב-27.6.

ב-28.6 יחלו החזרות ל"מסיבת אירוסין", מחזה חדש ואקטואלי מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו. מפגש משפחתי בצפון הארץ בימי המלחמה חושף סדקים של משפחה ישראלית שנמצאת בהכחשה, כשמורכבות המצב הבטחוני מאיימת על שלמותה. שחקנים: יורם טולדנו, שרה וינו-אלעד ועוד. הצגה ראשונה: 29.8.

באוקטובר תעלה ההצגה המוזיקלית "השמים הם הגבול", מאת דניאל גל, שעלתה לראשונה בקריאה מבוימת בפסטיבל "פותחים במה" האחרון. מוזיקה: גון בן ארי ועילי אשדות, בימוי: עידו קולטון. עיתונאית מגלה שה-It Girl של מוזיקת הפופ בארץ מתאשפזת במוסד בשל טראומה מינית, ומתאשפזת באותו המוסד כדי להציל את הקריירה שלה.

בנובמבר "בעלים ונשים", קומדיה רומנטית סוחפת ע"פ סרטו המופתי וזוכה הפרסים של וודי אלן, עיבוד: משה נאור ועמיר קליגר. בני זוג בורגנים נדרשים לחשבון נפש בעקבות גירושים של זוג חבריהם הטובים. הפרידה יוצרת תגובת שרשרת מצחיקה, שמעוררת שאלות בקרב מערכות היחסים של שני הזוגות.

בדצמבר "ללכת שבי אחריו", דרמת התבגרות מאת טום שולמן, תרגום: אלי ביז'אווי, בימוי אלדר גוהר גרויסמן. עיבוד בימתי חדש לסרט האייקוני בכיכובו של רובין וויליאמס. מורה צעיר נלחם נגד מערכת החינוך השמרנית ומלהיב את דמיונם של תלמידיו, אבל גורם להתנגדות עזה בקרב ההורים והמורים, עד לסוף הטרגי הבלתי צפוי.

יאיר שרמן צילום ישעיה פיינברג, דניאל גל - צילום אורן בירן, הלל מיטלפונקט צילום אריאל בשור

מחזות שיעלו ב-2027:

מחזות זמר:

"בילי אליוט", המחזמר האייקוני מאת אלטון ג'ון (מוזיקה) ולי הול (מחזה ופזמונים), המבוסס על הסרט שובר הקופות וזוכה הפרסים. יצירה נוגעת ללב שזכתה ב-4 פרסי אוליביה בלונדון ו-10 פרסי טוני בניו יורק, ובמרכזה נער ממשפחה קשת יום, שנגד כל המוסכמות מגשים את חלומו והופך לרקדן בלט. בימוי: אלדר גוהר גרויסמן. יעלה בקיץ 2027.

"כרמן", דרמת יצרים מוזיקלית מאת אלי ביז׳אווי ע"פ הנובלה של מרימה והאופרה של ביזה, ניהול מוזיקלי ועיבודים אמיר לקנר. יצירה תיאטרונית חדשנית ומקורית המבוססת על האופרה האלמותית. תעלה בסוף 2027.

מחזאות בינלאומית עכשווית:

"לכאורה", דרמה פמיניסטית מאת סוזי מילר, בכיכובה של מגי אזרזר ובימויה של ציפי פינס. עורכת דין צעירה שמתמחה בפשעי מין מאשימה עמית ממשרדה באונס. לראשונה היא מגיעה לבית המשפט כקורבן, ודעותיה על מערכת המשפט משתנות מהקצה אל הקצה. המחזאית, עו"ד בעברה, הפתיעה עם המחזה הראשון שלה, שעלה בהצלחה גדולה בכל בירות התיאטרון בעולם, זכה בפרסים רבים ומופק כסרט קולנוע בימים אלה. תעלה במרץ 2027.

מחזאות ישראלית:

"בראד פיטמן", דרמה קומית מאת רמי ורד, על חברות גברית מימי הצבא, שעומדת במבחן גורלי שנים אחר כך.

"השקר הכי טוב", קומדיה על השקר שבתוכניות הריאליטי מאת דניאל לפין. שני שחקנים מובטלים מצליחים לחדור לתוכנית שידוכים כזוג, אבל לא הכל מתקדם כמתוכנן בדרך למיליון.

"בגדול, זושה רוצה לחיות", מחזה מאת אורן יעקובי ע"פ ספרו רב המכר, בימוי: שיר גולדברג. עוד בילדותו שמע איתי מאימו, שאם היא תידרדר הוא יהיה חייב לגמור עם זה. עכשיו, כשהוא בסוף שנות ה-20 לחייו, הוא נאלץ להתמודד עם דרישתה של האם.

"בשם הילדים", דרמה היסטורית מאת אורי אגוז, שעלתה לראשונה בקריאה מבוימת בפסטיבל "פותחים במה" 2025. בעיצומה של מלחמת העולם השניה, ראש גטו לודז' מנסה להציל את יהודי הגטו באמצעות עסקה שהוא כורת עם ההנהגה הנאצית. המחזה מבוסס על פרשיה אמיתית.

"להתפלל עם עבריינים", מחזה אקטואלי מאת רחל קשת, שנכתב במסגרת בית הספר למחזאים של בית ליסין וסדנאות הבמה. המחזה שופך אור על הדילמות בקרב הציונות הדתית, אשת חינוך מוכרת בגוש עציון מתמודדת עם חשדות חמורים נגד בנה, "נער הגבעות", ויוצאת למאבק על מנת להוכיח את חפותו.

 

סיכום 2025 במספרים:

מחזור ההכנסות של התיאטרון לשנת 2025 עמד על כ-68 מיליון שקל, מתוכם כ-75% הכנסות עצמיות.

ב-2025 עלו 601 הצגות באולמות הבית, 364 הצגות ברחבי הארץ, סה"כ: 965 הצגות.

כתוצאה ממלחמת איראן הראשונה, שנמשכה 12 ימים, בוטלו 60 הצגות במהלך 2025.

בארבעת החודשים הראשונים של 2026, בעקבות מלחמת איראן השניה, שארכה כחודש וחצי, בוטלו 133 הצגות ונגרם הפסד של כ-8 מיליון שקל בהכנסות.

 

חזרה לדרום – התזמורת הקאמרית הישראלית

 מאת: חנה דרורי קשי

קונצרט חדש ״חזרה לדרום״ התזמורת הקאמרית הישראלית 

29-30 באפריל 2026 | 20:00 | מוזיאון תל‑אביב לאמנות

"חזרה לדרום" הוא מסע בין שלושה עולמות שונים לחלוטין, שכל אחד מהם מציע נקודת מבט אחרת על תנועה - תנועה של זמן, של נפש, של זיכרון. זהו ערב שמתחיל בילד גאון בן 12, עובר דרך המדבר הפיוטי של אבא קובנר, ומסתיים אצל היידן, שמזכיר לנו בחיוך שהזמן תמיד מתקתק.

על הדוכן יעמוד המנצח כריסט אֶוון‑אלקסיס, דמות שמביאה איתה שילוב נדיר של דיוק אינטלקטואלי ורגש דרמטי. מולו תעמוד זמרת האלט ניצן אלון, שתוביל את לבו הרגשי של הערב.

מסע אמנותי - שלושה פרקים, שלושה עולמות

הערב נבנה כמו סיפור: פתיחה סוערת, פרק פנימי ומדיטטיבי, וסיום מלא חיים.
מנדלסון מצית את תחילת המסע באנרגיה של ילד שמגלה את העולם. פרמונט מעמיק אותנו פנימה, אל המדבר – מקום של זיכרון, של בדידות ושל אמת. היידן מחזיר אותנו אל האור, אל ההומור, אל התנועה המחזורית של הזמן.

זהו ערב שבו כל יצירה מאירה את האחרות: הילדות של מנדלסון מדגישה את הבשלות של היידן; המדבר של פרמונט מציב גשר בין שניהם; והקהל נע איתם, כמו שיירה מוזיקלית.

כריסט אֶוון-אלקסיס - מנצח שיודע לספר סיפור

אֶוון‑אלקסיס בנה לעצמו שם בזכות רפרטואר נועז ויכולת נדירה להעניק לכל יצירה הקשר דרמטי. הוא ניצח על הפקות גדולות של שטראוס ווגנר, הופיע ברחבי אירופה ואסיה, ושימש מנצח ראשי של הפילהרמונית של סרייבו בעונת המאה שלה.
הוא מגיע לערב הזה עם ניסיון עשיר במוזיקה חדשה לצד אהבה עמוקה לקלאסיקה - שילוב שמאפשר לו לחבר בין מנדלסון, פרמונט והיידן כמו פרקים של אותו סיפור.

ניצן אלון – הקול שמחזיק את המדבר

אלון, מהקולות הבולטים בדור הצעיר, מביאה לבמה עומק רגשי נדיר. ביצירה של פרמונט היא אינה רק מבצעת - היא מספרת. היא נושאת את המילים של קובנר כמו זיכרון חי, ומעניקה למסע המדברי צליל אנושי, חם ופגיע.

אלון ניצן. צילום: יוסי צבקר

מנדלסון - הילד שמבין הכול

הערב נפתח בסימפוניה מס' 7 לכלי קשת, יצירה שמפתיעה בכל פעם מחדש. אנרגיה סוערת, מנואט נמרץ ופוגה מרשימה – הכול נכתב בידי ילד בן 12. זהו פתיח שמרגיש כמו דלת שנפתחת למסע.

פרמונט - המדבר כמרחב נפשי

במרכז הערב ניצבת יצירתו של חיים פרמונט, "חזרה לדרום". שלושה שירים של אבא קובנר הופכים למסע רוחני: דרבוקה שמסמנת צעדים, מרקמים משתנים כמו נוף מתחלף, תחושת נדודים בין עבר להווה. זהו רגע של התכנסות, של הקשבה פנימית.

היידן - הזמן חוזר, מתקתק, מחייך

הסיום שייך ל"השעון" , סימפוניה שמצליחה להיות גם קלילה וגם עמוקה. הליווי המתקתק של הפרק השני הפך לאגדה, והמנואט הארוך יוצר תחושת נשף חגיגית. הפרק האחרון סוגר את הערב באנרגיה וירטואוזית - כמו חזרה אל האור אחרי מסע במדבר.

קונצרט חדש מבית התזמורת הקאמרית הישראלית ״חזרה לדרום״

כרטיסים כאן: https://www.ico.co.il/show/2103

קוד הטבה: 5521 - לקהילת התזמורת הקאמרית הישראלית