מאת: דבורה נמיר
שיתוף של תיאטרון הקאמרי עם תיאטרון פלטפורמא. מאת: קרן כהן ישראלי, בימוי: דנה דבורין
זו לא
בדיוק הצגה. אין פעלולי בימוי, אין פעלולי תפאורה או תאורה. אולי זו מסכת. מסכת
כמו אז, בנוסח הכמעט ארכאי שהיה נהוג להציג בבתי הספר התיכוניים בארץ לפני שנים
רבות. והמסכת עשויה כדו"ח על עשרה שורדי טבח נובה, הבריחה מהטבח, כל אחד וסיפור הבריחה של עצמו,
ההתמודדות עם החיים. הם, השורדים האמתיים, גויסו בידי התיאטרונים הקאמרי
ופלטפורמא, להיות שחקני עצמם, לשחזר את קורותיהם באותו ליל טבח.
למשל,
את דור טרייסטמן, הקאמרי קיבל להצגה לאחר שאימא שלה ראתה באחת מקבוצות הוואטסאפ
הזדמנות להיספח להצגה כריפוי עתידי לבת. אסף סהר היה במרכז טיפולי שם הכיר
חברה של במאית ההצגה, דנה דבורין. כך סופח לאחר שעבר אימוני משחק על תקן
ריפוי. שני הדר, מאמנת כושר הגיעה להשתתף בהצגה באמצעות דנה דבורין שקראה
לה למיונים. זמן רב עבדו על הפרויקט הזה שכתבה קרן כהן ישראלי ולווה בייעוץ
פסיכולוגי. העשרה צללו שוב אל נבכי נפשם, הציפו שוב את הטראומה שחוו בליל
הטבח, שיחזרו את אינסטינקט החיים שלהם, את מנוסתם, את ההתחבאות שלהם ואת הצלתם
בעיקר בידי עצמם.
כל הופעה
שלהם בהצגה, היא הצפה חוזרת על שקרה להם אז. האם זה ריפוי? האם ההצגה מזור להם? האם
הגיבושון הזה החוזר ונשנה ביניהם הוא אכן גיבושון, או מפגש ששורט ופוער פצעים? האם
צריך לפעור אותם שוב ושוב, או שמא הצלקות מגלידות לצלקות קלואידיות גבשושיות, בולטות, מכוערות, קיימות, מין סימון
סבל לתמיד, תזכורת איומה למה שקרה שאל להם להסתיר אותן, אלא לחיות איתן. הם,
האגודה השיתופית של הסבל, אגודת היגון והתקומה גם יחד.
כל
שידוע, נכון לעכשיו, הוא שיש אינטנסיביות בחיים שלהם, שיש חישוף מבוקר שלהם וכל
הצפה ישירה שלהם, אמורה לרפא אותם, ללמדם לחיות עם הטראומה שעברו ולהמשיך הלאה בחיים.
לא לעצור. להיפתח, להיפגש עם אחיהם לאסון, כי רק הם מבינים בדיוק מה עבר עליהם.
עליהם להמשיך להיות קבוצה הומוגנית של יגון, אבל גם של תיקווה להמשך חיים
פרודוקטיביים.
כך שאין דרך לבקר את ההצגה בדרך הטבע. יש לתמוך
בה על מנת לקבע בזיכרון הלאומי את שקרה, ולהפיק לקחים כואבים לבל ייקרה לנו שוב
אסון לאומי מחריד כזה.
עשרה שורדי הטבח הם: נורית בוקובזה חדד, אושר
דניאל, שני הדר, כפיר הוד, בר חיניץ, שלי ישי, חנה תבור, דור טרייסטמן, נעם רבי
בראל, אסף סהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה