קונצרט חגיגי לפתיחת העונה ה-37 -התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון

 מאת: דבורה נמיר

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון- מנצח: רותם ניר. פסנתרנית: יוקינה קורוקי. שופר: בר צמח

רתם ניר  צילום  יואב ארטשיק 

בהרכב תזמורתי מלא, באולם האופרה התל-אביבי הופיעה התזמורת הסימפונית ראשון לציון בקונצרט החודשי שלה בו, עם המנצח, רותם ניר, מנצח הבית של האופרה הישראלית, ברפרטואר שמרגיע חלקית קהל שמרני. נכללו בו קונצרט לפסנתר ולתזמורת מס. 5 של לודוויג ואן בטהובן, "הקיסר", שדורות שלמים במדינה משוררים אותו, עם הפסנתרנית היפנית,  יוקינה קורוקי, ובפרק השני של הקונצרט - קטעים  מן המוזיקה לבלט אגם הברבורים של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. אבל הייתה בו הפתעה מוזיקלית מרנינה-רעננה, חריגה מעט לאוזניים השמרניות: תרועה וניגון לשופר ולתזמורת של המלחין והמוזיקולוג, מיכאל וולפה.

ועכשיו יאמר המאזין לעצמו, לך ותייצר מצליל השופר צליל מוזיקלי זורם אמיתי, כזה שמייצר מנגינה, מלודיה טבעית. ו-וולפה אכן עשה את זה, ייצר משהו אחר, מבודל. הוא חשף מוזיקלית את אפשרויות צליל השופר, שטוח, מלא, טקסי, בלי להצטעצע או לייצר בו גוון צלילי לא לו. הוא שימר את צליל המודיע והמנווט שלו, מחובר אסוציאטיבית לבית הכנסת, והלחינו לקונצרט מקורי שהעשיר את המושג שלנו על צליליות השופר ויכולת חיבורו ליכולות הסוליסט הצלולות של בר צמח, נגן קרן מוצלח המתגורר בברלין.

יוקינה קורוקי. צילום:  Jennifer Taylor

לקונצרט לפסנתר הקיסר של בטהובן יש כבר מומנט השוואה תמידי ולו בגלל השמעות עבר תכופות בחייה המוזיקאליים של המדינה. הפסנתרנית היפנית, יוקינה קורוקי, הוסיפה פרשנות עזה משלה בטמפרמנטיות רבת כוח. ויש משהו מרענן בהופעתה הכוחנית משהו, לעומת שנות הופעות של  פסנתרנות עצורה, מדודה, עילאית, אבל בהתאם גם מרוסנת, סוג של אופנה מוזיקלית. קורוקי מזכירה את דור הפסנתרנים הקודם שלא פחד מפורטיסימו ופורטה. ושם היא נמרצת, רבת כוח והבעה. לעומת זאת, בהתרשמות של קונצרט אחד, הפיאנו שלה מנוגן בלאט כנדרש, אבל יש בו חסך בגוונים וגווני גוונים וחבל.

 אבל מה? הקהל אהב כל רגע. את ניצוחו הנמרץ הקשוב של רתם ניר על המוזיקה שהוא הותנה להאזין לה ואף יותר מכך: כי הרי כבר אובחן קידום-מה ביכולת האזנה שלו למוזיקה קצת א-טונאלית. לא יותר מזה. אבל הוא יאזין שוב ושוב לכל מוזיקה קלסית שמושתתת על מלודיה. כי מה לעשות, האוזן האנושית היא שוחרת מלודיות מטבעה. כך שאגם הברבורים של צ'ייקובסקי וקונצרט לפסנתר "הקיסר" של בטהובן, על המלודיות העשירות בהם, עשו את העבודה לשמחת המאזינים.