מראה מעל הגשר - התיאטרון העברי

 מאת: דבורה נמיר

חשקים חסרי סיכוי ומוסר עקום בתוך משפחה סופם להרוס אותה

מראה מעל הגשר התאטרון העברי  -צילום יוסי צבקר

המחזה, "מראה מעל הגשר" של המחזאי האמריקני, ארתור מילר, שהוצג לראשונה ב - 1955 בניו יורק, זכה להצלחה מידית, בשקפו קשיי חיים של מהגרים איטלקיים המייצגים פטריארכליות משפחתית מועברת מארץ מולדת.

 מילר מגולל טרגדיה ידועה מראש כאשר ראש המשפחה, אדי קרבונה, סוור בנמל ניו יורק - כי אין לו השכלה ליותר מזה - מתאהב באחייניתו המתבגרת, הגדלה בביתם מבלי שייתן לעצמו דין וחשבון מה קורה לו ומה הוא עתיד להרוס בגלל חשקיו לנערה.

זעמו יוצא מכלל שליטה כאשר שני בני דודים, מהגרים איטלקיים בלתי חוקיים, שוהים ארעית בביתו, "עד שיסתדרו" ואחד מהם מתאהב בנערה. תחת הטיקט של "טוהר המשפחה", הוא מכלה זעמו בצעיר, מנסה להצמית את הנערה לבית, מבלי שיודה בפני עצמו שהוא חושק בה ולעזאזל הרס המשפחה.

בחשק האובססיבי שלו בה, הוא מתעלם מסבל אשתו שרואה הכול, מעצותיו של עורך דין איטלקי המייצג מהגרים איטלקיים, מהנערה שכבר גדלה להיות אמריקנית, עם יכולת היטמעות גדולה משלו בארץ חדשה. וכך, במכלול מעשיו, הוא ממיט על משפחתו טרגדיה גדולה, ידועה מראש.

מראה מעל הגשר התאטרון העברי  -צילום יוסי צבקר 

זהו  סיפור על דור ראשון להגירה לארצות הברית, שהסדר הפטריארכלי בו נסדק לא רק בגלל קשיי קליטה, אלא בעיקר בחוסר הבנה בחיים משפחתיים אחרים בארץ החדשה. חסר השלמה תוקפני בפיחות פטריארכלי, הוא מרבץ רעיל להיווצרות טרגדיה אמינה, ידועה מראש.

את המחזה התקף הזה, שתורגם בנהירות ידידותית לאוזן,  בידי דן אלמגור, מביים באינטנסיביות נתן דטנר, שגם משחק בו את אדי קרבונה, ראש המשפחה. זהו לא רק תפקיד עם בשר, כפי שנהוג לכנות תפקידים עסיסיים, דרמטיים כאלה: דטנר, עם הנוכחות הגדולה שלו על הבמה, בפרשנותו המשחקית, משכנע מיידית כדמות של אב זועם, פטריארכלי, המנסה לבצר את מעמדו המשפחתי הנסדק בארץ חדשה, ובה בעת – מאגף את האחיינית שלו לעצמו מפני מהגרים איטלקיים, בני משפחה, שאחד מהם מחזר אחריה עד להתאהבותה בו. היא האוצר הסקסי הנסתר שלו, הפרי האסור שהוא חומד לעצמו, בהתעלמות או בחוסר הבחנה לנוכח הסבל השקט של אשתו, במשחק אמין של נילי צרויה  כאישה כנועה, דוממת שרואה הכל.  אלי גורנשטיין, על תקן מספר הטרגדיה, עורך דין של מהגרים איטלקיים, משכנע בתפקידו כמגולל הסיפור על הוויית ההגירה האיטלקית בניו יורק במחצית המאה שעברה. טובים הנערה, אודיה ירון כאחיינית המנסה להתמרד נגד סדרי הבית הנוקשים ושני המהגרים האיטלקיים קרובי המשפחה, אורי זלצמן וגל פופלר, כשאחד מהם מועד לפורענות מידית מ"האב" בגלל התאהבותו בנערה שהוא חושק לעצמו.

מראה מעל הגשר התאטרון העברי  -צילום יוסי צבקר 

ככלל, זו הפקה יעילה ומוצלחת עם תפאורה פונקציונאלית של לילי בן נחשון, עם  תאורה מסבירה של אורי מורג, מלווה במוזיקה דרמטית של יהונתן פרלמן. והכי משכנע: המחזה הזה בועט גם אחרי שבעים וכמה שנים. תמיד יש מהגרים לא חוקיים שמנסים למצוא חיים יותר טובים בארץ אחרת. תמיד ייאבק הדור הראשון במקום החדש על חיים אלמנטריים טובים יותר משהיו לו בארץ מולדתו. תמיד יסבול מקשיי הגירה, כי הגירה זו טראומה, סוג של פורענות משפחתית בהתערערות הסדרים הפטריארכליים שלה, דווקא במקום שהוא הבטחה לחיים טובים יותר.