“דידו ואניאס” - האופרה הישראלית

 מאת: חנה דרורי קשי

Dido& Aeneas B-Yossi Zwecker

זו אחת האופרות החשובות והאהובות ברפרטואר המערבי, יצירה קצרה אך בעלת השפעה עצומה על התפתחות האופרה האנגלית. היא הועלתה לראשונה במאה ה-17.

ההפקה הנוכחית של “דידו ואניאס” ב־האופרה הישראלית פותחת את עונת ה־40 של הבית, באדיבות הבמאי והמעצב הבריטי־איטלקי סטפנו פודה, שבחר לשלב סגנונות “בארוק” ו“גותי” בעיצוב הבמה והתלבושות.

התזמורת היא קולקטיב הבארוק הישראלי בארוקדה, והמקהלה היא מקהלת האופרה הישראלית. משך המופע כ-שעה ורבע, נדיר מאד באופרות וזה פותח את האפשרות לקהל חדש שפחד מאופרות.

 

Dido& Aeneas B-Yossi Zwecker

תוכן העלילה

האופרה מבוססת על סיפור אהבתם הטרגית של דידו, מלכת קרתגו, ואיניאס, נסיך טרואה שנמלט מארצו החרבה בדרכו לייסד את רומא.

מערכה 1

איניאס מגיע לקרתגו לאחר הבריחה מטרויה. דידו, המלכה האלמנה, מתאהבת בו גם תודות למקהלה וחברותיה שמשכנעות אותה לאפשר לעצמה לאהוב. איניאס מציע נישואין, ודידו מסכימה.

מערכה 2

מכשפה רעה ותלמידותיה זוממות להרוס את קרתגו. המכשפה שולחת רוח בדמות שליח ממושגי האלים, שמורה לאיניאס לעזוב מיד את דידו ולצאת לייסד את האימפריה העתידית.
איניאס נקרא לפעול מתוך תחושת שליחות – אך הלב שלו קרוע.

מערכה 3

הספינות מוכנות ליציאה. דידו מבינה שאיניאס עוזב ומרגישה נטושה ובוגדת. איניאס מציע לבטל את הפלגתו ולהישאר איתה בכל זאת, אך דידו דוחה אותו לאחר שהאמון נשבר.
האופרה מסתיימת במנגינה מהיפות בתולדות האופרה – “Dido’s Lament” – השיר המפורסם "When I am laid in earth" – רגע של השלמה, כאב ויופי טרגי. דידו מתה משברון לב.

 

Dido& Aeneas B-Yossi Zwecker

האופרה נחשבת ליצירת מופת

• מוזיקה שמשרתת את הדרמה בצורה מושלמת – פרסל משתמש ברצ'יטטיבים, אריות ומקהלות קצרות שמקדמות עלילה בלי עיכובים.
• כתיבה ווקאלית מרגשת ומדויקת – הפשטות החודרת ללב של פרסל הופכת את האופרה לנגישה גם למי שאינו חובב אופרה קלאסי.
• “Dido’s Lament” נחשב לאחד הקטעים העצובים–מרגשים שנכתבו אי פעם.
• אופרה קצרה – מתאימה גם לקהל שרוצה לטעום אופרה אך פוחד מאופרות ארוכות.
• מקום מרכזי בהתפתחות האופרה האנגלית – כמעט אין אופרה משמעותית באנגלית ולכן היצירה בולטת עוד יותר.

זוהי יצירה קצרה, אך בעלת עומק דרמטי עצום – ואת האיכות הזו ההפקה הנוכחית מצליחה לתפוס כמעט בשלמות.

הפקה ובימוי: ההפקה, של צמד הבמאים/כוריאוגרפים סטפנו פודה, במאי ומעצב , וג'יאני צ'יי פאולו, במאי שותף, מתאפיינת בפן ויזואלי חזק, שכולל שילוב של אקרובטים ורקדנים על הבמה, בעיצוב מעניין ששם דגש רב על האמצעים החזותיים והכוריאוגרפיה, הייתה בעלת נוכחות מרשימה.

הביצוע המוזיקלי והסולנים:

• דידו (Dido):  - המצו-סופרן ענת צ'רני העניקה "ביצוע יוצא מן הכלל ומרגש" בתפקיד דידו, שהגיע לשיאו ב"ארית הפרידה הטרגית הנצחית" שלה ("Dido's Lament" - "When I am laid in earth").
• אניאס (Aeneas): הבריטון עודד רייך קולו סייע להבין מדוע דידו התאהבה בו.
• בלינדה (Belinda): הסופרן דניאלה סקורקה , סופרן בעלת קול רענן.
• המכשפות: צוות המכשפות, שגולם על ידי טלי קצף וניצן אלון, נשמעו מפחיד ושטני ובעלות צחוק מרוש.
• התזמורת והמקהלה: תזמורת הבארוק הישראלית, "ברּוֹקָדה, - סגנון אותנטי. מקהלת האופרה הישראלית שימשה כמעין "שחקן מרכזי" נוסף, כשהיא מביעה בעוצמה וברגישות את הדרמה והרגשות של העלילה.

סיכום

הפקת “דידו ואניאס” באופרה הישראלית היא שילוב של מוזיקליות חדה, בימוי אינטימי ומרכז כובד רגשי המושקע כולו בדמותה של דידו. זהו ערב אופרה קצר, מרוכז ויפהפה, המעניק פרשנות מודרנית ורגישה ליצירה בת יותר מ־300 שנה – ומוכיח עד כמה פרסל רלוונטי גם היום.

עוד פרטים באתר האופרה:

https://www.israel-opera.co.il/show/%D7%93%D7%99%D7%93%D7%95-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%A1/

 

מראה מעל הגשר - התיאטרון העברי

 מאת: דבורה נמיר

חשקים חסרי סיכוי ומוסר עקום בתוך משפחה סופם להרוס אותה

מראה מעל הגשר התאטרון העברי  -צילום יוסי צבקר

המחזה, "מראה מעל הגשר" של המחזאי האמריקני, ארתור מילר, שהוצג לראשונה ב - 1955 בניו יורק, זכה להצלחה מידית, בשקפו קשיי חיים של מהגרים איטלקיים המייצגים פטריארכליות משפחתית מועברת מארץ מולדת.

 מילר מגולל טרגדיה ידועה מראש כאשר ראש המשפחה, אדי קרבונה, סוור בנמל ניו יורק - כי אין לו השכלה ליותר מזה - מתאהב באחייניתו המתבגרת, הגדלה בביתם מבלי שייתן לעצמו דין וחשבון מה קורה לו ומה הוא עתיד להרוס בגלל חשקיו לנערה.

זעמו יוצא מכלל שליטה כאשר שני בני דודים, מהגרים איטלקיים בלתי חוקיים, שוהים ארעית בביתו, "עד שיסתדרו" ואחד מהם מתאהב בנערה. תחת הטיקט של "טוהר המשפחה", הוא מכלה זעמו בצעיר, מנסה להצמית את הנערה לבית, מבלי שיודה בפני עצמו שהוא חושק בה ולעזאזל הרס המשפחה.

בחשק האובססיבי שלו בה, הוא מתעלם מסבל אשתו שרואה הכול, מעצותיו של עורך דין איטלקי המייצג מהגרים איטלקיים, מהנערה שכבר גדלה להיות אמריקנית, עם יכולת היטמעות גדולה משלו בארץ חדשה. וכך, במכלול מעשיו, הוא ממיט על משפחתו טרגדיה גדולה, ידועה מראש.

מראה מעל הגשר התאטרון העברי  -צילום יוסי צבקר 

זהו  סיפור על דור ראשון להגירה לארצות הברית, שהסדר הפטריארכלי בו נסדק לא רק בגלל קשיי קליטה, אלא בעיקר בחוסר הבנה בחיים משפחתיים אחרים בארץ החדשה. חסר השלמה תוקפני בפיחות פטריארכלי, הוא מרבץ רעיל להיווצרות טרגדיה אמינה, ידועה מראש.

את המחזה התקף הזה, שתורגם בנהירות ידידותית לאוזן,  בידי דן אלמגור, מביים באינטנסיביות נתן דטנר, שגם משחק בו את אדי קרבונה, ראש המשפחה. זהו לא רק תפקיד עם בשר, כפי שנהוג לכנות תפקידים עסיסיים, דרמטיים כאלה: דטנר, עם הנוכחות הגדולה שלו על הבמה, בפרשנותו המשחקית, משכנע מיידית כדמות של אב זועם, פטריארכלי, המנסה לבצר את מעמדו המשפחתי הנסדק בארץ חדשה, ובה בעת – מאגף את האחיינית שלו לעצמו מפני מהגרים איטלקיים, בני משפחה, שאחד מהם מחזר אחריה עד להתאהבותה בו. היא האוצר הסקסי הנסתר שלו, הפרי האסור שהוא חומד לעצמו, בהתעלמות או בחוסר הבחנה לנוכח הסבל השקט של אשתו, במשחק אמין של נילי צרויה  כאישה כנועה, דוממת שרואה הכל.  אלי גורנשטיין, על תקן מספר הטרגדיה, עורך דין של מהגרים איטלקיים, משכנע בתפקידו כמגולל הסיפור על הוויית ההגירה האיטלקית בניו יורק במחצית המאה שעברה. טובים הנערה, אודיה ירון כאחיינית המנסה להתמרד נגד סדרי הבית הנוקשים ושני המהגרים האיטלקיים קרובי המשפחה, אורי זלצמן וגל פופלר, כשאחד מהם מועד לפורענות מידית מ"האב" בגלל התאהבותו בנערה שהוא חושק לעצמו.

מראה מעל הגשר התאטרון העברי  -צילום יוסי צבקר 

ככלל, זו הפקה יעילה ומוצלחת עם תפאורה פונקציונאלית של לילי בן נחשון, עם  תאורה מסבירה של אורי מורג, מלווה במוזיקה דרמטית של יהונתן פרלמן. והכי משכנע: המחזה הזה בועט גם אחרי שבעים וכמה שנים. תמיד יש מהגרים לא חוקיים שמנסים למצוא חיים יותר טובים בארץ אחרת. תמיד ייאבק הדור הראשון במקום החדש על חיים אלמנטריים טובים יותר משהיו לו בארץ מולדתו. תמיד יסבול מקשיי הגירה, כי הגירה זו טראומה, סוג של פורענות משפחתית בהתערערות הסדרים הפטריארכליים שלה, דווקא במקום שהוא הבטחה לחיים טובים יותר.