אף מילה לאימא - תיאטרון בית ליסין

 

מאת: דבורה נמיר

מה שנאמר מכאיב ואולי מרפא

צילום: כפיר בולוטין

 איך לנהוג כשמגלים שבן או בת הזוג שלכם בגד בכם? האם שתיקות כואבות בתוך המשפחה, זה טוב? אולי התפרצויות סרק מובילות לכלום? ואולי התפרצויות עם הטחות אמת לא אפקטיביות לכל נפש? מה עם מונולוגים אכזריים ישר לתוך הבטן? ומה ירפא מערכת משפחתית אחרי האבל של הבגידה? המספיקות הרגעות מילים שבהסחת דעת, אולי שקרים? ואולי שקרים בונים הם הצלה ראשונית בריפוי זוגי שהמשכו הוא עבודה אישית על הנפש, אם הנבגדים והבוגדים מסוגלים לכך? ואולי בכלל חבל על הזמן כי הבוגד אינו מעוניין בריפוי אלא בשינוי?

ומה עם נבגדים שוחרי נקם? וכאלה שהכאב משתק אותם, וכאלה שרצים עם הכאב לפסיכולוג שילמד אותם איך לרפא את עצמם. ומה  אם הבוגד שווה נפש לנבגד כואב, סובל, מושפל, ואולי הנבגד מסכין עם היותו נבגד?

 במקרה של המחזה "אף מילה לאימא" של נעם גיל, יש נבגדת, נורית, יש בעל בוגד, סורח, מפסיד כרוני בעסקים, מפורנס על ידה במשך שנים. וזה הבעל שתמיד יש לו פנאי למערכת סקס גנובה עם המורה של הבת שלהם, בדירה המורשת שהייתה שייכת לסבא ולסבתא.

והנה הגעת הנקמה המורכבת משנת הפנים: נורית מזמינה  את בעלה של המאהבת אל דירת המאהבים. הוא, שרברב תם לב שחזר בתשובה, מקבל את כל המשא והמסע הדתי שלו בהכנעה חסרת הסתייגויות, עד רצון ערטילאי, אפילו, לסלוח לאשתו הבוגדת, אפילו יראה אותה פיזית לצד המאהב בדירה התענוגות.

אלא שהדירה - מיקום המים הגנובים - היא גם הבסיס הסודי של הבת שמביאה לשם את רשג"ד הצופים בו היא חושקת, בדיוק ברגע שהבעל הבוגד פוגש את המאהבת שלו שם. אבל סרפרייז: כעת יש לנו כבר שישה בדירת הזנונים, כולל נורית והשרברב שהביאה לסיקור אשתו הבוגדת בזמן אמיתי.

והנה תחילתה של מהומה גדולה: תצוגה מרהיבה של שישה שחקנים שמצחיקים את הקהל עד דמעות. זו לימור גולדשטיין כאישה חדורת קינאה ומטרה להוקיע את הבעל באופן מתודי. זה מולי שולמן, גבר עם יכולת משחק לעורר נשים לפינטוז-על עליו. קרן מור מישורי משכנעת כמורה שמעייניה בכלל במישור המיני. חי נאור פשוט נהדר כשרברב תם לב, שמתהפך על עצמו. ומקסימים הם עדי צמח ודאלי שכנאי כזוג הצעיר שרוצה להתנסות באהבה בתנאי דיור נוחים. מנתב אותם בקצביות, הבמאי אודי גוטשלק, וברור שגם אותנו - אל חוויה תיאטרונית קיצית, מצחיקה עד דמעות ומרעננת ביותר בימים הקשים האלה.