"הרצל אמר" – תיאטרון גשר

קומדיה מוזיקלית שבה קם לתחייה חוזה המדינה, הרצל, ומציג את חלומותיו על הארץ. המחזה נכתב בהשראת 'אלטנוילנד' שכתב הרצל

הרצל אמר - איור: מרינה סוריס עיצוב אירה מרון 

לכבוד חגיגות 70 למדינת ישראל, מועלית הצגה שעוסקת בחזונו של הרצל ומנסה להשוותו למציאות של היום. הצפייה בהצגה מזכירה את השיר: "תשטוף את העפר מן העיניים, בנימין זאב...שים יד על הלב ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?.."

צלם רדי רובינשטיין

הרצל ראה בדמיונו דברים רבים. מקצתם קיימים כיום אף מעבר למה שיכול היה לדמיין. למשל תחיית השפה העברית, ישראל מדינת סטרטאפ דמוקרטית. לעומת זאת חלם גם על הקמת בית מקדש שלישי.

חוץ מההומור המילולי שקשור גם להבדלי משמעויות בין אז והיום, והסצינות מלאי הדימיון, חשוב לעסוק בנושא ולראות מה רצינו, לאן הגענו ומה אנחנו רוצים לשנות ולשפר. בתוכנייה יש פירוט הרקע ההיסטורי: יומן מסעו של הרצל בארץ ישראל, אוסף ציטוטים מתוך ספרו "אלטנוילנד" שפורסם ב-1902 . 
עלילת הספר  ארץ ישנה-חדשה מתרחשת ב"עתיד הרחוק" שבו הוקמה מדינת היהודים. הספר הוא סוג של מדריך מלא לחיים בארץ המובטחת. 

"הרצל אמר" ויקטוריה שוב

קשה שלא לשוב ולהתפעל איך אדם שסיים את חייו רק בגיל 44, עשה כל כך הרבה מהלכים שהובילו בסופו של דבר להקמת המדינה. וכמו משה רבנו, הוא לא זכה לראות את הגשמת חזונו ושלושת ילדיו ונכדו היחיד, מתו בטרם עת וכך לא נשאר זכר לשושלת של בנימין זאב הרצל.

ההצגה היא מסע דימיוני – סאטירי שמשלב אירועים היסטוריים עם הומור ומוזיקה מוכרת עם מילים מקוריות. רעיונות תיאטרליים יפהפיים, בסגנון תיאטרון גשר.

היא מעוררת מחשבה ורצון לבדוק מה היה ואיך ולמה הגענו ולאן רוצים להגיע. וכמו שהרצל אומר:

"אם תרצו אין זו אגדה. אבל אם לא תרצו – כל שסיפרתי אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".

מאת: רועי חן (בהשראת אלטנוילנד)

בימוי: ניר ארז

תרגום: גלעד קמחי ואיתי טיראן

בהשתתפות:

גלעד קלטר, הנרי דוד, אורי יניב, רות רסיוק, אסף פריינטא, זיו זוהר מאיר