 |
| בית ההבראה של הזמן . צילום אלון לוי |
יצירה בימתית חדשה ע"פ סיפורים קצרים של
ברונו שולץ
מסע מפתיע, צבעוני ומלא דמיון השוזר יחדיו את
האומנויות כולן - תיאטרון, ציור, מוזיקה, תנועה ותיאטרון בובות.
יום ג'
30.1.18 בשעה 20:00 – תיאטרון תמונע
יום ד'
31.1.18 בשעה 20:00 – תיאטרון תמונע
בימוי: יפים קוצ'ר
עיבוד לבמה: יפים קוצ'ר ובר פלד
עיצוב תפאורה: בוריס קרפיולוב
עיצוב בובות: ז'ניה קפיצקי
עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי ואינה מלקין
מוסיקה מקורית: אנטון קוצ'ר
עיצוב סאונד וניהול הצגה: אופיר ארד
עיצוב תלבושות: טינה סינדלובסקי
הדרכת עבודה עם בובות: רוני פיסקר
שחקנים: אודי בן דוד איתי בלייבר, בר פלד,
יעל צ'חנובר, פאולו מאורו/מיכאל גמליאל, רודיה קוזלסקי
ההפקה הועלתה בסיוע המכון הפולני, מועצת הפיס
לתרבות ואמנות וקרן רבינוביץ' לתרבות ואמנות.
שילוב האומנויות חושף את עולמו הפנימי של אדם זקן
השוכב על ערש דווי הבוחן את חייו שחלפו. לאט לאט מתגנבים אליו
קולות ופרצופים מוכרים מילדותו, ומול עינינו הוא נחלץ מגופו הקמל ויוצא לביקור
אחרון בתחנות חייו. הוא פוגש את כל מי וכל מה שאהב - הוריו, חבריו מבית הספר,
חבריו למקום העבודה ממנו פרש מזמן...
תוך שימוש בכל האמצעים גם יחד קמים לתחייה לעיני
הצופה חיים שלמים, מלאים ועשירים. בלי העמדות פנים ובכנות שאין למעלה ממנה גיבורנו
ניצב זקוף (עד כמה שאפשר...) אל מול הגעגועים, האהבה, הפחד והתשוקה ששטפו את חייו
בזה אחר זה וחוזרים אליו כעת לביקור אחרון. הוא מפליג על גאות הזמן לתקופות שונות
בחייו ולסיפורים שמהם הורכבו כלב מסוכן שהתגלה
כאדם מתוק, אביו שאושפז בבית הבראה המטפל בחוליו באמצעות מיחזור תקופת הזמן בחייהם
בה היו בריאים יותר והוא עצמו – שמחליט בערוב ימיו לחזור ללמוד בכיתה א'.
 |
| בית ההבראה של הזמן צילום אלון לוי |
החלק הבלתי נמנע בחייו של אדם, זה שאין אנו
מרבים להרהר ולעסוק בו ביום-יום, החלק האחרון – הוא נושא ההצגה. בה פוגשים את האדם
ואת החלומות האינטימיים ביותר שלו ושלנו. שם מוצאים יופי וחמלה, ואולי אפילו אופק
של עתיד כלשהו, לא ידוע...
בכל פרק בהצגה דמות הגיבור תגולם על ידי שחקן
אחר מהאנסמבל, ואותו תלווה מקהלה יוונית המורכבת מבובות ושחקנים ומשקפת את עולמו
הפנימי והחיצוני. כמו המקהלה היוונית הקלאסית, גם המקהלה ב"בית ההבראה של
הזמן" תקדם את העלילה, תגיב על התקדמותה, ותקיים דיאלוג בינה לבין
הגיבור, כמו גם בינו לבין העולם שסביבו. את העולם יוצרת המקהלה עצמה במילה, בגוף
ובתנועה, ולכן גם לתנועה מקום חשוב בשפה הבימתית של ההצגה.
סיפוריו של ברונו שולץ, הנחשב
לאחד מגדולי הסופרים הפולנים של המאה העשרים, כמעט ונשכחו מלב הקורא הישראלי.
יכולתו למזוג את המציאותי בפנטסטי ואת הפשטות בפילוסופיה קנתה לו תהילת עולם,
והפכה את יצירתו לחומר גלם נפלא להצגה. את סיפוריו ליוו איורים פרי עטו. בעזרתם,
ובעזרת אומנויות הפיסול, התנועה, המוזיקה והמשחק יקומו לחיים הדמויות והנופים
יש-מאין.
הבמאי עטור הפרסים (פרס בודפשט לתיאטרון, פרס תא
המבקרים האיטלקי), יפים קוצ'ר,
ממשיך את חזונו התיאטרלי הייחודי בהצגה זו שנותנת
קול ומראה לסיפורים בצורה ייחודית ובלתי שגרתית.
האמצעים האומנותיים בהצגה "בית ההבראה
של הזמן" שואבים את השראתם מעולמו הפנימי ויצירתו של ברונו שולץ. סיפורו "מסה על בובות ראווה",
הוא מקור ההשראה לשימוש הנרחב של ההצגה בבובות ראווה ובובות בכלל, באופן ייחודי
וחדשני. ומשום שכתיבתו של שולץ מכילה מספר נקודות מבט בכל סיפור, בכל אחד מחמשת
הפרקים ישמשו הבובות כסמל לזווית ראייה אחרת על חייו של הגיבור - ב"בית
ההבראה של הזמן", מקום בו החיים הם חיים-למחצה והמוות כאילו נוכח תמיד,
יהיו הבובות מורבידיות ומשונות. כשיגיע כילד למשרדו של מנהל בית הספר, יגולמו
המנהל והמורה על ידי בובות ענק. כוס הקפה של המנהל גם היא תהיה ענקית, וכמוה גם
העט בידיו של הגיבור. ובפרק בו הוא אדם זקן, יופעל הגיבור על ידי חברי האנסמבל,
כאילו היה הוא בובה. הם לא רק יזיזו את גופו ופיו, אלא גם ידברו אליו, יסיעו אותו
ממקום למקום ויאכילו אותו, בדומה למטפלים סיעודיים.
 |
| בית ההבראה של הזמן צילום אלון לוי |
מקום ההתרחשות הוא מיטת בית החולים של אדם זקן
בהוספיס. מיטת בית החולים היא התחנה הראשונה והאחרונה בחייו של הגיבור. במהלך
ההצגה היא הופכת לכל המקומות החשובים בחייו, שמופיעים לפניו בפעם האחרונה. הוא
מבקר בהם, מטייל בשבילי חייו ופוגש שוב את אהובותיו, הוריו וחבריו הטובים מימי בית
הספר.
מיטת בית החולים הפשוטה היא למעשה אביזר בימתי
רב תכליתי, ההופך בעזרת הסדינים למסך
הגדול מבית הקולנוע של ילדותו, נפתח כדלת לבית הספר היסודי שלו, הופך בשינוי העמדה
למסגרת של התמונה המשפחתית, המשרד בו עבד, הרכבת בדרכו לביקור האחרון אצל אביו
ועוד.
השימוש באביזרים על הבמה יהיה מינימלי לחלוטין,
פרט למיטה הגדולה.
דרך עיצוב התאורה, ויחד עם הצלילים שיפיקו
השחקנים על הבמה, יקומו לתחייה יער, בית מלון ובית ספר, ויעזרו להנכיח את הטשטוש
שבין מציאות לדמיון בדמדומי חייו של אדם.
המוזיקה שתלוו את ההצגה תהיה מוזיקה פולנית
משנות השלושים, ומתוכה יתפתחו ווריאציות מוזיקליות מקוריות שהולחנו במיוחד להצגה.
יפים קוצ'ר – בימוי וכתיבה
נולד במוסקבה ב-1944. בגיל 15 החל לעבוד
בתיאטרון המוסקבאי ע"ש ירלובה.
בעל תואר שני בבימוי מהאקדמיה הרוסית לאומנויות
התיאטרון במוסקבה.
בתחילת דרכו עבד כעוזר במאי ליורי לובימוב
בהצגות מונומנטליות דוגמת המלט, חבר - האמן ועוד. וכעוזר במאי
לאנטולי אפרוס בגרסתו פורצת הדרך לגן הדובדבנים.
הקים את "הבמה הקטנה" של תיאטרון
טגנקה, מעבדת תיאטרון חדשנית שהייתה לראשונה מסוגה ברוסיה, ומשכה אליה את העילית
התרבותית והשלטונית של אותם ימים.
ב-1979 ביים את חמישה סיפורים (א. באבל),
הצגה שזכתה בפרס תא המבקרים האיטלקי, והציגה למעלה מ-900 פעמים משך יותר מ-15 שנה.
ביים גם בתיאטרון אסטרדה, בתיאטרון סובלימניק,
בתיאטרון העירוני של ריגה, ובתיאטרון ע"ש לרמונטוב.
ב-1991 עלה עם משפחתו לישראל, אז החל לביים
באירופה.
מונה לבמאי הבית בתיאטרון העירוני של קראקוב,
והוזמן לביים בווינה עיבוד להצגה על פי המשלים של לה פונטיין וא. קרילוב. את
המוזיקה להצגה הלחין אלפרד שניטקה.
בשנת 94' חזר לביים ברוסיה פעם אחת אחרונה, את השחף
של צ'כוב בתיאטרון רוסטוב.
בשנת 96' ביים בתיאטרון מרלין שבבודפשט את צילינדר
(א.ד. פיליפו) ואת דון קיחוטה (מ. בולגקוב). הצגותיו זכו למוניטין רב,
ולבכורות הגיעו נשיא המדינה, שר התרבות ושגרירים רבים.
ב-1997 ביים בתיאטרון מרלין את אגדות פטרבורג
(נ. גוגול), שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לקבוצות תיאטרון צעירות.
בנוסף לאלה, העביר בוינה ובבודפשט סדנאות רב-אמן
רבות משך רוב שנות התשעים.
מלמד בבית צבי מאז 1999, ותחת ידיו עברו במהלך
השנים מיטב שחקני התיאטרון של ישראל.
בשנת 2011 שב לביים, והעלה בתיאטרון הסמטה את אגף
6 של צ'כוב, הצגה שזכתה בפרס הפרינג' הישראלי.
מחיר כרטיס: 70 ₪
משך ההצגה 75 דקות
תיאטרון תמונע
רח' שונצינו 8 , ת"א
03-5611211
