תערוכת קסם המכחול

אלרון הקוסם

המכון הרומני לתרבות בתל אביב מארח את תערוכת "קסם המכחול" של האמן הישראלי ממוצא רומני, ברוך אלרון (2006-1934), בין התאריכים 26 לנובמבר 2017 – 19 לינואר 2017 בגלריה של המכון.

התערוכה, מוקדשת לרגל היום הלאומי של רומניה, וכוללת 22 עבודות בינוניות וגדולות, ציורים וגרפיקה, החל מתקופת התחלתו לימודיו באקדמיה לאמנות בבוקרשט ועד לעבודותיו האחרונות.

התערוכה היא בעצם נסיעה קסומה בעולם החלום של ברוך אלרון, אחד האמנים הישראליים העכשוויים החשובים, יליד רומניה, בעל סגנון ייחודי – "ריאליסטי פנטסטי", ותלמיד של הצייר הרומני המפורסם, קורנליו באבא.

 

אלרון סדרת הביצים

על האומן ברוך אלרון (1934 – 2006)

ברוך אלרון נולד ב-1934 בבוקרשט, רומניה - שם סיים תואר שני באקדמיה לאמנות.
ברומניה עסק באיור ספרים וגרפיקה לפרסום.

ב-1961 נשא לאישה את לידיה, עו"ד במקצועה - עמה עלה לישראל ב-1963.
בארץ נולדו להם שני בנים.

בשנותיו הראשונות בארץ עבד כגרפיקאי, ואחר כך כקצין במחלקת ההדרכה במשטרת ישראל וכמורה לציור ולאמנות.

אלרון היה צייר ברוך כישרון בעל סגנון ייחודי אשר לא נהה אחרי אופנות מתחלפות, ודבק בסגנון ציורו האקספרסיבי-פנטסטי, אשר לו היה נאמן בכל שנות יצירתו.

הוא יצר שילוב יוצא דופן של דימויים פיגורטיביים מציאותיים יחד עם מרכיבים סוריאליסטיים.

אלרון - שתיקה

מומחי אומנות אמרו עליו תמיד כי יכולתו הווירטואוזית של אלרון באה לידי ביטוי ביצירת סצנות מהותיות עכשוויות, הנוגעות לרוח הימים האלה, בעודו מתמקד בתכנים הלקוחים מהטבע ומהסביבה הקרובה, לרבות המוזיקה והנוף, הזמן המסמן את אותותיו על בן האנוש, וכן - תכנים מהמקרא והסיפורים הבולטים בו, מזווית הראייה של האדם העכשווי לפי הנאמר בהגדת פסח, כי בכל דור ודור יראה עצמו אדם כאילו הוא יצא ממצרים.

בערוב ימיו חזר אלרון אל ימי הילדות אותם שיקף בסדרה העוסקת בילדים, משחקי ילדים וצעצועים, וסדרת חלונות אל הנוף.

אלרון חלנות

אלרון היה חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל, ואף כיהן כיו"ר האגודה. הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות, וכן קיים תערוכות יחיד רבות בארץ ובחו"ל (סאן פאולו, פריז, בזל, דיסלדורף, קלן, ניו יורק ועוד רבות אחרות).  למידע נוסף – היכנסו לאתר.

תמונותיו הוצגו ומוצגות בגלריות ובמוזיאונים בערים : בוסטון, ניו יורק, טורונטו, סולינגן, קובלנץ והרצליה.

גם בשנותיו האחרונות לא חדל מפעילותו בזירה האמנותית. במיוחד אהב ללמד וגילה לתלמידיו כל סודות ורזי אמונתו.

פתיחת התערוכה תתקיים ביום חמישי, 07.12.2017, בשעה 17:00,
בהשתתפותם של :
הגב' לידיה אלרון,
דר' דליה הקר אוריון – ציירת ומבקרת אומנות
ואדריאן גראונפלס – עורך הספר הראשון בשפה רומנית על עבודתו של ברוך אלרון, "קסם המכחול".

התערוכה תוצג במכון הרומני לתרבות בת"א עד ל – 19.01.18 ותהיה פתוחה לקהל בימים ב' – ה' בין השעות: 10.00 – 16.00.

'לה בוהם' מאת ג'קומו פוצ'יני - האופרה הישראלית

פתיחת העונה עם אהבה ממבט ראשון, פרידה, איחוד מחדש ומוות  באחת האופרות האהובות של פוצ'יני, אודות חיי הבוהמה בפריס, עיר האוהבים , בהשתתפות צוות סולנים ישראלי ובינלאומי מוביל וביניהם: 4 זמרות סופרן ישראליות צעירות ומצליחות בתפקידים הראשיים: אלה וסילביצקי, נועה דנון, הילה בג'יו ושירי הרשקוביץ.  בניצוחו של פרנצ'סקו צ'ילופו

לה בוהם - צילום יוסי צבקר

"אני מבטיח לך כי אף צופה באולם האופרה לעולם לא יתרגש מתמונה זו כמו שאני התרגשתי עת כתבי את התווים האחרונים של 'לה בוהם'. אני נשברתי ובכיתי כמו תינוק, הצער שלי היה חזק בצורה בלתי רגילה." (ג'קומו פוצ'יני). 22.11 – 8.12. בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') בתל-אביב

האופרה הישראלית פותחת את העונה החדשה עם 'לה בוהם' מאת ג'קומו פוצ'יני, מהאופרות האהובות והמבוצעות ביותר בכל הזמנים.

על האופרה ינצח המנצח האיטלקי פרנצ'סקו צ'ילופו, והיא בבימויו של הבמאי סטפנו מצוניס די פראלפרה.
בנוסף ישתתפו צוות סולנים ישראלי ובינלאומי מוביל, תזמורת האופרה-התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון,  מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר ומקהלת העפרוני הצעירה בניצוחה של שלי ברלינסקי.

בארבעת התפקידים הראשיים של שני הזוגות המרכזיים באופרה: מימי  ורודולפו ומוזטה ומרצ'לו מככבים סולנים וסולניות, שילוב של כוחות ישראליים ובינלאומיים: זמרות הסופרן הישראליות אלה וסילביצקי ונועה דנון (בתפקיד מימי) הטנורים אלכסיי דולגוב וארתור אספירטו (בתפקיד רודולפו), זמרות הסופרן הישראליות  הילה בג'יו ושירי הרשקוביץ (בתפקיד מוזטה) והבריטונים  ויטוריו ויטלי ופאסקו יונוץ (בתפקיד מרצ'לו)
ארבעת זמרות הסופרן הן בוגרות דורות שונים של 'מיתר אופרה סטודיו' – התכנית לזמרים צעירים של האופרה הישראלית.

האופרה 'לה בוהם', מבוססת על הרומן 'תמונות מחיי הבוהמיים' מאת אנרי מורז'ה (1822 - 1861) שהיה סופר צעיר אשר חי חיים בוהמיים ברובע הלטיני בפריס.

לה בוהם - צילום יוסי צבקר

בתום מלאכת ההלחנה של 'לה בוהם' כתב פוצ'יני: "היו אלו שנים של עינויים וייסורים נפשיים. הרגשתי כאילו צלבו אותי. זו היתה עבורי משימה ענקית. המערכה הרביעית גרמה לי לסבל הרב ביותר. רציתי כי מותה של מימי יפגע במיתרי הלב אבל ללא יותר מדי דרמה בתזמורת. במשך ימים התלבטתי לגבי סצנה זו. אני מבטיח לך כי אף צופה באולם האופרה לעולם לא יתרגש מתמונה זו כמו שאני התרגשתי עת כתבתי את התווים האחרונים של 'לה בוהם'. אני נשברתי ובכיתי כמו תינוק, הצער שלי היה חזק בצורה בלתי רגילה."

האופרה מגוללת את סיפורם של ארבעה אמנים צעירים ודלפונים, רודולפו הסופר, מרצ'לו הצייר, שונאר המוסיקאי וקולין הפילוסוף, החיים יחדיו בעליית גג רעועה בפריס. מימי, שכנתם הצעירה והחולה בשחפת, מתאהבת ברודולפו, אך נאלצת בחורף הקר להיפרד ממנו כדי למצוא בית חם יותר לגור בו. באביב היא שבה אל רודולפו כדי למות בזרועותיו. במקביל לסיפור האהבה הזה פורחת אהבה סוערת וקולנית בהרבה בין מרצ'לו לבין מוזטה, שאינה מסוגלת לשכוח את מרצ'לו גם כאשר היא בוחרת לה לעתים מאהבים עשירים יותר כדי לחדש את מלתחת הבגדים שלה. 

המנצח האיטלקי פרנצ'סקו צ'ילופו, מנצח על תזמורות ברחבי העולם. באופרה הישראלית ניצח על הפקות: 'מאדאם בטרפליי' במסגרת אופרה בפארק (2016), 'רומיאו ויוליה' (2016), 'ריגולטו' (2016) ו'שיקוי האהבה' בפסטיבל האופרה בירושלים (2015). לאחרונה ניצח על  'נישואי פיגרו' בפלרמו, על 'הטרובדור' במילנו. הוא גם מלחין והאופרה שלו 'מקרה מורטארה' בוצעה לראשונה בניו יורק בשנת 2010.

תאריכי המופעים:

ד' 22/11/2017 20:00, ו' 24/11/2017 13:00, מוצ"ש 25/11/2017 20:00, א' 26/11/2017 20:00, ג' 28/11/2017 20:00, ה' 30/11/2017 18:00, ו' 01/12/2017 13:00, מוצ"ש 02/12/2017 20:00, ב' 04/12/2017 20:00, ד' 06/12/2017 20:00, ה' 07/12/2017 20:00, ו' 08/12/2017 13:00

השירה באיטלקית

כתוביות תרגום מוקרנות בעברית ובאנגלית

משך המופע: כשעתיים וחצי

מחירי כרטיס: ₪ 190- 470 ₪

שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב.

להזמנת כרטיסים: 03-692777

www.israel-opera.co.il

מה נ(מ)שתנה

מוזיאון ינקו דאדא מציין 100 שנה ל"מזרקה" של מרסל דושאן. 25.11.17 – 30.3.18

ישראלה הרגיל - מזרכד

במסגרת אירוע הפתיחה ב-25.11.17 בשעה 12:00 יתקיים מופע אמנותי של קבוצת סמרטוט (אותה ייסד חוני המעגל) George & George -

- קונצ'רטו נשי ברה מינור – בהשתתפות: מיכל גרוב, פרנקלין טברס, אילן גול, מירי קריספין, בת חביב, רוני אהרון הרמן. מנהל אמנותי: דודי מעיין

סירוס ונוס - סימה לוין. צילום סימה לוין 

מוזיאון ינקו-דאדא אמון על מורשת הדאדא ומציין 100 שנה ליצירה המהפכנית "המזרקה" של מרסל דושאן בתערוכה קבוצתית רבת משתתפים, המתפרשת על פני כל חללי התצוגה במוזיאון.

התערוכה תפתח בשבת ה-25/11/17 ותמשך עד 30.3.18.

התערוכה מוקדשת לזכרו של האמן חוני המעגל שהלך לעולמו לפני קצת יותר משנה ושה'מזרקה' היתה יצירה מנחה עבורו שהשפיע על עבודות רבות שיצר.

ב-1917 העמיד האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן משתנת חרסינה הפוכה על כן, ועליה חתם את שמו של היצרן (R.Mutt). הוא שלח אותה לתערוכת "האגודה האמריקנית של האמנים העצמאים" בניו יורק וכינה אותה "מזרקה". דושאן טיפל בעבודת רדי-מייד זו באופן דומה לזה שעשה בעבודותיו הקודמות: הוא שינה את זווית ההצבה של האובייקט, צירף לו שם המרחיק אותו למחוזות רחוקים, וכך הבדיל בינו לבין אופן שימושו היומיומי.

ליהי שני ללא כותרת - צילום - ליהי שני 

בתגובה לביקורת שהוטחה בו כתב דושאן: "השאלה אם מר מוט עשה את המזרקה במו ידיו היא חסרת חשיבות. הוא בחר בה, הוא לקח חפץ מצוי מהחיים, מיקם אותו כך שמשמעותו השימושית נעלמה מאחורי הכותרת ונקודת המבט החדשה, יצר מחשבה חדשה עבור האובייקט הזה".

מרבית האמנים יצרו יצירות במיוחד לתערוכה. רוב העבודות מתייחסות ל'מזרקה" התייחסות צורנית או מהותית, שטוענת אותו במשמעויות נוספות:

איגור קפלונוביץ יצר משתנה/תיק נייד, ויחד עם פבל צנבחט, בעבודה נוספת, מקרין בלופ יצירות מופת מתולדות האמנות בתוך מתקן דמוי ה"מזרקה"; גם אורנה ורסנו-מלכי מקרינה דמויות המשתכשכות בבריכה בתוך משתנה ישנה; ליהי שני מחברת בקולאז' את תצלום ה"מזרקה" עם לוגו הילד המשתין של הלהקה הישראלית "הדג נחש"; רישום של ה"מזרקה" מתנוסס לראווה על זרוע גבר שצילמה הלנה קוטליאקר, וברוח דומה גם ברישום של קונרדו רפאל פ' מלטה, שהודפס על גבי חולצת טריקו; המיצב של סימה לוין מעמת את תצלום ה"מזרקה" עם סדרת פסלי נשים קלסיים, חורי המשתנה מהווים נקודת חפיפה ביניהם, והעבודות המשתקפות זו בזו יוצרות אשליה אופטית של תנועת גלים (מוארה, Moire); איציק מבורך מציג משתנה עכשווית מעוצבת, שבה נזילות צבע; אקט ההשתנה מופיע גם בווידאו של אורן פישר שבו צילם האמן את עצמו בפעולה, וגם ברישום החתרני של כרם נאטור שבו נראית דמות עירומה במוזיאון מטילה את מימיה לצד העבודה המקורית של דושאן; יוסי וקסמן מציג תצלום של שורת גברים במשתנה ציבורית הנצפים דרך חור הצצה כזה ששימש את דושאן ביצירתו "נתון" (Given); גם חנאן ארמלי מתייחסת לעבודות נוספות של דושאן. היא העמידה משתנה מסתובבת על גבי גלגל אופן; דוד בן הרא"ש יצר משתנה עשויה ספוג המיועד לסידורי פרחים. קו המתאר של המשתנה משמש השראה לעבודותיה של צילה פרידמן העשויות מעיסת נייר, ולזו של סיגל אריה שנעשתה באמצעות צינור רחצה של אמבטיה. אריה ברקוביץ הוא היחיד שלקח מה"מזרקה" את חתימתו של R.Mutt, והצמיד אותה לפסל עץ מעשה ידיו.

יוסי וקסמן צילום פורנוגרפי מטופל צילום יוסי וקסמן

מספר אמנים בחרו להתייחס לקרוב משפחתה של המשתנה, הלא היא אסלת השירותים: דרור קרטה יצר אסלה בדמות אישה כורעת; אברהם אילת העמיד שורה ארוכה של אסלות אחת על גבי השנייה ויצר פסל המהווה במקביל גם הומאז' לברנקוזי; ישראלה הרגיל מציגה אסלה הפוכה בעלת מסר אקולוגי; המיצב הגדול של דינה בליך במרכז החלל התחתון שייך גם הוא לקבוצה זו – 120 מכסי אסלה במבנה של מליאת הכנסת, ומתוך הבור שבמרכזו בוקעים קולות הדיון בבית המחוקקים שלנו.

לאמני המאה ה-20 אברהם אילת צילום אברהם אילת

שתי אמניות ביקשו להביא את הפן הנשי – מחאת הנשים שאינן יכולות להשתמש במשתנה מסוג זה: נחמה לבנדל יצרה רחם ושחלות העשויים מתקני סיליקון ומשמשים להשתנת נשים, ואילו רוני לנדה יצרה פרח שהשקתה אישה שכרעה בשטח להטיל את מימיה.

שתי עבודות מתרחקות מה"מזרקה" ועוסקות במהות האקט היצירתי של דושאן: המיצב של נועה לשם-גרדוס מסתתר בחדר השירותים ומבקש להציב מראה בפני החברה והתרבות הגבוהה. אחרון חביב איתמר בגליקטר ששלח לתערוכה שלט שאותו מצא ברחוב ובו הכיתוב "יציאה".

ללא כותרת דרור קרטה צילום אלי גרוס

האמנים שמשתתפים: איגור קפלונוביץ , פבל צנבחט, אורנה ורסנו-מלכי ,ליהי שני , הלנה קוטליאקר, קונרדו רפאל פ' מלטה, סימה לוין , איציק מבורך , אורן פישר , כרם נאטור,  יוסי וקסמן , חנאן ארמלי , דוד בן הרא"ש , צילה פרידמן , סיגל אריה. אריה ברקוביץ , אברהם אילת, דרור קרטה, ישראלה הרגיל, דינה בליך, נחמה לבנדל, נועה לשם-גרדוס, איתמר בגליקטר

אוצרת התערוכה: רעיה זומר-טל

התערוכה אורגנה בסיוע חברת ליפסקי

שעות הפתיחה במוזיאון ינקו-דאדא: ימים א' – ה' בשעות 10:00 – 15:00

                                                  יום ו' וערבי חג בשעות10:00 – 14:00

                                                  שבתות וחגים בשעות 10:00 –15:30                               

מחיר כניסה: 24 ₪ למבוגר; הנחות לאזרחים ותיקים, ילדים, חיילים ועוד

מוזיאון ינקו-דאדא,

כפר האמנים עין הוד,

ד"נ חוף הכרמל 30890.

טל': 04-9842350

www.jancodada.co.il

"היידיש ודור ההמשך"

הרשות הלאומית לתרבות היידיש תקיים ערב ההוקרה השנתי לתרבות היידיש בישראל יום שני 27.11.17 בשעה 18:30– מרכז עינב, ת"א

ליא קניג. צילום איתן טל 

הרשות הלאומית לתרבות היידיש מקיימת זו שנה רביעית מסורת של אירועי תרבות לאוהבי ומוקירי תרבות היידיש בישראל והאירוע  יתקיים ביום ב' 27.11.17 .

במסגרת ערב חגיגי זה יוענק פרס מפעל חיים לשחקנית המוערכת המכונה "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי", לִיַא קֶנִיג, כלת פרס ישראל לתיאטרון ולחוקר והסופר פרופסור יחיאל שיינטוך.

הפעם יושם דגש בתכנית האמנותית בהנחייתו של שחקן היידישפיל וחבר מועצת הרשות ישראל טרייסטמן על דור ההמשך לשפת היידיש ותרבותה ולשם כך תופיע להקת קרוואן הצופים אשר מייצגת את ישראל בפני 200 קהילות יהודיות בכל רחבי ארה"ב והם יופיעו עם השיר ביידיש "יפה כמו הלבנה" אותו הם מקדישים לכל הסבים והסבתות, כן יופיעו תלמידי הסדנה לשיר היידי של ביה"ס התיכון בן צבי אשר ישירו שלושה שירים פופולריים ביידיש.

כמחווה מיוחדת של תיאטרון הבימה לליא קניג, שחקן הבימה, תומר שרון יקדיש לה שני שירים.

להקת כלייזמרים מגלניק תנעים את הערב בנעימותיה.

ליא קניג נולדה בלוֹדז' שפולין לזוג שחקנים. אביה, יוסף קאמֶן, היה חבר הלהקה הווילנאית (וילנר טרופה). אמהּ, דינה קניג, הייתה שחקנית מוערכת בפולין וברומניה והייתה מהכוכבים הגדולים של התיאטרון הממלכתי בבוקרשט.

בתום מלחמת העולם השנייה עברה, עם משפחתה, להתגורר ברומניה. בת 17 החלה, בעצתו של בעלה לעתיד, צבי שטוֹלְפֶר ובעידודה של אמה, ללמוד משחק באקדמיה הממלכתית בבוקרשט. היא בלטה מיד בכישרונה והופיעה בתפקידים ראשיים בתיאטרון. בין היתר גילמה את דמותה של אנה פרנק, וזכתה להוקרה ממלכתית. ב-1950 נישאה לצבי שטולפר, וב-1961 עלו לישראל. בתוך פחות משנה, לאחר שסיימה לימודים באולפן לעברית, קיבל אותה השחקן שמעון פינקל לעבודה בתיאטרון הבימה. ב-1962 הופיעה בפעם הראשונה על הבמה העברית בהצגה אדון פונטילה ומאטי מְשרתו של ברטולד ברכט. מיד אחר כך גילמה את דמותה של חווה במחזה בראשית מאת אהרון מגד. על התפקיד הזה הוענק לה פרס קלאוזנר לשחקנית השנה.

במרוצת השנים הופיעה ביותר ממאה הצגות בתיאטרון הבימה ובתיאטראות אחרים. עם בעלה, השחקן והבימאי צבי שטולפר, הופיעה במופעי אידיש שהוא כתב וביים. בין היתר הופיעה בהצגה כוכבים ללא שמים, שייחד שטולפר לסופרים שכתבו באידיש. היא ממשיכה במופעים האלה כמחווה של זיכרון להוריה, לבעלה ולתרבות העשירה של השפה האידית שהולכת ונכחדת.

הופעותיה על הבימה בישראל, במחזות קלסיים, מתורגמים או מקוריים, זיכו אותה בפרסים, בהם פרס ישראל לתיאטרון (1987), פרס רוזנבלום למשחק (1997), פרס התיאטרון על מפעל חיים (1998) וכן בפרס משה הלוי, בפרס כינור דוד ובפרסים מטעם עיריית תל-אביב על ההצגות כיסאות (1970) ואימא קוראז' (1975). בשנת 2008 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל-אביב, ושנתיים אחר-כך גם מאוניברסיטת בר-אילן. בשנת  2012זכתה בפרס א.מ.ת בקטגוריה תרבות ואמנות בתחום תיאטרון.

יחיאל שיינטוך

יחיאל שיינטוך נולד בבואנוס איירס שם למד במוסדות חינוך יהודיים וכלליים וסיים את לימודיו בסמינר למורים בעברית וביידיש. ב- 1960 עלה לישראל ולמד בחוג ללשון יידיש ותרבותה באוניברסיטה העברית, מוריו היו הפרופסורים דב סדן וחנא שמרוק. מאז שנת 1971 נכלל בסגל ההוראה של החוג ליידיש. נושא מרכזי במחקריו הוא היצירה ביידיש בתקופת השואה (ועל השואה). הוא חשף, השווה וניתח יצירות ספרותיות ותיעודיות של יצחק קצנלסון, ישעיהו שפיגל, ק. צטניק ומרדכי שטריגלר. ממצאיו ומחקריו פורסמו במאמרים ובספרים המוקדשים לסופרים אלה ומהווים ציוני דרך שבלעדיהם לא ניתן כיום לעסוק בחיי התרבות היהודית בתקופת השואה ולאחריה. אישיות נוספת ומרכזית בתולדות ספרות יידיש לפני, בתוך ואחרי השואה הוא המשורר והמחזאי אהרן צייטלין (שלמזלו שהה מחוץ לפולין בפרוץ המלחמה) שגם לו הקדיש שיינטוך ספר ומבחר מאמרים.

תחום שנדחק לשולי המחקר ומצא את תיקונו בעבודתיו הוא ההומור ביידיש. הוא בחן כתבי עת הומוריסטיים וגילה מחדש את אחד ההומוריסטנים החשובים בספרות יידיש שאחרי שלום עליכם, יוסף טונקל (דער טונקעלער), לו הוא הקדיש מספר מאמרי-מחקר וקובץ מוער של הומורסקות ופרודיות.

בשנים האחרונות הוא עוסק בכתיבת מונוגרפיה על אחד מהחשובים בסופרי יידיש במאה העשרים, חיים גראדה. גראדה נולד בווילנה, חי בה בעת הפלישה הגרמנית, נמלט עם פליטים נוספים לברית המועצות, שב לזמן קצר לפולין בסוף המלחמה, המשיך לפריס ומשם לניו יורק. גראדה היה סופר פורה בעל סגנון כתיבה ייחודי ותימות ספרותיות לא מקובלות.

במהלך השנים איבד פרופסור שיינטוך את מאור עיניו ועל אף מגבלה משמעותית זו, לא רק שהמשיך, אלא אף תיגבר את עבודתו האקדמית, בסיועם של עוזרי מחקר.

בשנת 2002 ייסד את מכון דב סדן באוניברסיטה העברית לקידום מחקר תרבות וספרות יידיש ומאז הוא עומד בראשו.

במשך למעלה מיובל שנים לא פסק פרופסור שיינטוך מעבודתו המדעית ועשייתו ותכניות עתידיות רבות עוד לפניו.

הרשות הלאומית לתרבות היידיש שמה דגש מיוחד למחוייבותה של מדינת ישראל שהוכרזה בחוק שחוקק בשנת 1996 לשימור אוצרות העבר והנחלת תרבות היידיש לדור ההמשך ולראייה לכך, מעניקה הרשות מלגות לסטודנטים לתואר שני ושלישי שמחקריהם עוסקים בשפת היידיש ותרבותה ותומכת בסדנאות ללימוד שירים ביידיש ובביה"ס תלמה יילין ובביה"ס בן צבי. כמו כן פועלת הרשות למען הכללת נושאים הקשורים לתרבות זו בתכנית הלימודים במערכת החינוך בישראל ומסייעת לבתי ספר בהם עדיין לומדים את תרבות היידיש. כן היא משתתפת בתכנית ללימוד תרבויות יהודיות במכללת "אוהלו" המיועדת למורים עתידיים.

הרשות ממשיכה לפעול במישורים רבים ומגוונים נוספים כגון: תמיכה בפרוייקטים ביידיש בתחומי ספרות, שירה, פרוזה, מוסיקה ואחרים. היא מסייעת לסופרים ואמנים היוצרים בשפה היידיש ובאלו שעוסקים בתרגום משפה זו לעברית וכן תומכת במועדוני  תרבות יידיש ברחבי הארץ וביניהם מועדוני "עמך" לניצולי שואה ומסייעת לפעילויות והמיזמים אשר מקדמים את היידיש או הכרת השפה ותרבותה בקרב הציבור הרחב.

בין יתר פעילותה הענפה של הרשות היא גם מקיימת תכנית רדיו ביידיש ב"כאן תרבות"

פעולות אלו באות להחזיר את החוב העצום שחבה מדינת ישראל למורשת התרבותית של יהדות מזרח אירופה שנכחדה כשהיא במלוא פריחתה.

מועצת הרשות מונה 21 חברים אותם ממנה שרת התרבות והספורט . יושבת ראש הרשות היא דר' שרה זיו והמנכל"ית הגב' יהודית סולל.

הרשות הלאומית לתרבות יידיש

03-6006325

Yiddish@yidreshut.co.il

www.yiddish-rashutleumit.co.il

"מארק שאגאל: חיי"

מארק שאגאל -האקורדיוניסטית 1957 39х23 cm 

                גלריית אלטמן מציגה: תערוכת ליטוגרפיות נדירות של האמן היהודי הנודע

                        התערוכה, שתפתח ב-9 בנובמבר, תציין 130 שנה להולדתו              .

גלריית אלטמן מציינת 130 שנה להולדתו של האמן היהודי הנודע, מארק שאגאל, בתערוכת ליטוגרפיות חדשה ויחידה מסוגה בארץ.התערוכה,"מארק שאגאל: חיי", תפתח ב-9 בנובמבר ותוצג עד ה-1.12.2017.

במסגרת התערוכה,  יוצגו הדפסים נדירים בשחור-לבן ובצבע, בחלקם לראשונה בישראל. ההדפסים כולם מתוך האוסף הפרטי שבבעלות הגלריה. לראשונה במסגרת תערוכה אחת יוכל הקהל לראות הדפסי יצירות של מארק שאגאל מהסדרה התנכ"ית לצד יצירות המוקדשות לויטבסק, העיירה בה נולד ובה נרקמו זיכרונות ילדותו של האמן לצד יצירות שנוצרו כמחווה לפריז, העיר האהובה עליו אותה אימץ בחום.

בין העבודות הנדירות בתערוכה, שכוללת יותר מעשרים ליטוגרפיות מתקופות שונות, יוצגו:

"שמש צהובה" (1968); "Chloe Dressed And Caped By Cleariste (1961) וכן "הבופון" (1965), מונוטייפ נדירה וחתומה בידי האמן. מחיר הליטוגרפיות בתערוכה נע בין 6,000-130,000 דולר.

מארק שאגאל נולד ביולי 1887 למשפחה חסידית והתחנך בחדר המקומי בו למד עברית ותנ"ך. התכנים התרבותיים שספג מצאו את מקומם שנים לאחר מכן ביצירתו שמשובצת במוטיבים יהודיים. רבים מהאלמנטים הפנטסטיים והאלגוריים יצירתו הושפעה מהחיים בשטעטל היהודי בו גדל: דימויים של פרה כתומה, מלאך, כנר על הגג ותרנגול בראש מגדל אייפל, מאהבים מרחפים מעל העננים וציפורים מזמרות על אהבה.

ביצירתו של שאגאל מתערבבים זה בזה החיים והפנטזיה. זה בנוסף לשימוש בצבעים עזים יצרו עבודות עוצמתיות ובלתי נשכחות. שאגאל מעולם לא ניסה להציג מציאות טהורה אלא ליצור אווירה ייחודית דרך עולם הדמיון.

אמברואזוולאר, ידידו של שאגאל וסוחר אמנות נודע, הזמין אותו ליצור בעבורו סצנות מתוך התנ"ך. שאגאל ניצל את ההזדמנות למסע לירושלים על מנת לגלות ולחוות את ארץ הקודש. בפברואר 1931 הגיע לישראל לראשונה לביקור שנמשך חודשיים. מאוחר יותר אמר לחבר: "בישראל נפתחו בפניי שערי התורה ודברים נוספים שהם חלק מהווייתי".

השמש הצהובה  1968;

כששב מהביקור המטלטל יצר 105 גיליונות של תחריטים. מאוחר יותר יצר 12 חלונות מרהיבים שמייצגים את 12 שבטי ישראל. חלונות שאגאל הוצבו בשנת 1962 בבית הכנסת בבית החולים הדסה בעין כרם שבירושלים.

"התחדשות" הדימויים התנ"כיים היה קשור לתפיסתו של שאגאל את הדמויות. במשפחתו של שאגאל ובחינוך שקיבל, רגשות ואהבה היו חשובים מידע. הוא למד "לשרת את אלוהים בשמחה" ומכאן סיפורי המקרא היו בעבורו סיפור מרתק על ההיסטוריה המשפחתית שלו, לעתים עליזה ולעתים טראגית.

שאגאל עבד כמעט בכל מדיום אמנותי אפשרי כולל ציור, עבודות ויטראז', עיצוב תיאטרון ותלבושות, איורי ספרים, תחריטים וליטוגרפיות, אותן חוגגת התערוכה. את הליטוגרפיה גילה בתקופת העלייה המאסיבית לאמריקה. בסוף שנות הארבעים, בסדנה של האמן הגרפי אלברט קרמן בני יורק, הבחין לראשונה בתהליך ההדפסה על אבן. הניסוי הראשון שלו בהדפסים – קומפוזיציות יפות להפליט של סיפורי 'אלף לילה ולילה' – היו להצלחה.

מארק שאגל-שובב-1958

עבודת המדפיס, שמציב דימויים על האבן, ואז כמו במעשה כישוף משכפל אותם, הקסימה את שאגאל. הוא תמיד ידע כיצד לייצר דימויים שהולמים בצופה באמצעות 'אווירה מלאת חיים' ובשימוש מועט בצבעים. הטכניקה של הדפסי צבע שימרה כל מה שהיה יקר ללבו: ביטוי של רעיון יצירתי וחושניות בהירה של צבעים.

בין רבי האמן של המאה ה-20', מארק שאגאל, לא היה היחיד שפנה לליטוגרפיות, אך היה בין המעטים ששלטו בסוגה זו באופן מושלם. שאגאל השתמש בטכניקת ההדפסה כדרך לביטוי עצמי שמספר על יחסו של האמן ליקום.

על גלריית אלטמן

גלריית אלטמןברחוב רוטשילד 1היא הסניף הישראלי הראשון של גלריית הליטוגרפיות הראשונה ברוסיה, הממוקמת בלב מוסקבה משנת 2015. בגלריה מוצגים לתערוכה ולמכירה עשרות פרטי הדפס אותנטיים מהמאות ה-19' וה-20', ליטוגרפיות של מאטיס, דאלי, שאגאל, פיקאסו, וורהול ואמנים עכשוויים בולטים לצד יצירות של אמנות רוסית מודרנית בקרמיקה, פורצלן ופיסול.

הגלריה, בבעלות ייגורוקריסטינה אלטמן, אנשי אמנות החולקים את זמנם בין ישראל לרוסיה. אלטמן, המייסד והבעלים של הגלריה, עומד בראש משרד הפרסום ויחסי הציבור Alt Communication Group, אחת מחמש החברות הגדולות ברוסיה ונחשב כאחת הדמויות המובילות בתחום המדיה בארצו. ייגור אלטמן משמש כיום גם כיו"ר ועדת ההיגוי של הקונגרס היהודי ברוסיה.

  

על ליטוגרפיות

טכניקות עתיקות של הדפסי נייר ואבן שימשו בעבר ומשמשים גם כיום אמנים נודעים רבים. ייחודיות התהליך לייצור ליטוגרפיה הוא בהדפסת שכבות שונות של צבעים אחת אחרי השנייה על משטח מתכת או אבן בו מונח הציור כתבליט. העבודה נעשית על ידי האמן עצמו וזהו מעשה ידיו ועל כן נחשבת בעולם האמנות לבעלת ערך אמנותי גבוה במיוחד.

הקטגוריה החשובה ביותר בעולם הליטוגרפיות היא אסטמפים – עבודות ליטוגרפיה שבוצעו על ידי האמן בכמות מוגבלת כאשר דפי המתכת או האבנים היוו מקור לצביעה רב שכבתית והושמדו עם תום העבודה על מנת למנוע שחזור או זיוף.

מהדורות הדפסים נוצרו על ידי כמעט כל האמנים הגדולים מרמברנדט ועד שישקין, משאגאל ועד פיקאסו, מוורהול ועד שמיאקין. מנעד המחירים של הדפסים מקוריים רחב ונע בין 3,000 דולרים ועד למאות אלפי דולרים. באוספים הידועים ביותר כיום ניתן למצוא ליטוגרפיות והן נמכרות באורח קבע בבתי מכירות פומביות. למעשה יותר מ-50% מהעבודות הנמכרות במכירות פומביות בינלאומיות הן ליטוגרפיות. בזכות הליטוגרפיות הפכו יצירותיהם של גדולי האמנים לנגישות יותר עבור אספנים בעולם כולו.

לפרטים נוספים: מיכאל סבאל-ויס נייד: 0546915522 ,03-6915522

התערוכה תהיה פתוחה בין השעות 12:00 - 21:00 החל מ-10 בנובמבר, רוטשילד 1 תל אביב

http://altmansgallery.com/he/