 |
| נטע וינר וסתיו מרין, צילום נורית מוזס - חרך |
החצר האחורית
איזו משמעות יש היום ל"חצר האחורית" במישור החברתי
והפוליטי במדינת ישראל ובעולם ?
החצר האחורית של הרשת החברתית,
החצר האחורית של ההיסטוריה המשפחתית,
החצר האחורית של המוסר והנורמות החברתיות,
החצר האחורית של ההמנון הלאומי,
החצר האחורית של הילדות
25.4.18 –
28.4.18
פסטיבל א-ז'אנר 2018 ביקש בקול הקורא להפנות את המבט אל מה שנמצא, כביכול,
מאחורי חזית הבית, אל "החצר האחורית". יוצרות ויוצרים נקראו להגיב על החצר האחורית כמושג וכרעיון : מקום אליו
נזרקים דברים לא ראויים לקדמת או לפנים הבית. דברים שאין להם יותר מקום. דברים
שאנחנו מתביישים בהם.
מרגע שנהגה הרעיון, המציאות טסה במהירות מסחררת, הציפה והעלתה אצלנו שאלות :
האם מה שהוגדר עד היום כחצר אחורית, כבר הפך לחזית הבית ?
האם יש צורך במושג הזה כשהבושה כבר לא קיימת וכשההסתרה התחלפה בהטחה ישירות
לפנים?
האם אנחנו נמצאים ברגע שהעולם מגדיר את השפה שלו, את היחס בין "חצר
אחורית" ל"חזית" מחדש ?
 |
| הגר מיטלפונקט רעשי רקע צילום הגר מיטלפונקט |
השנה בפסטיבל א-ז'אנר היוצרים והיוצרות מזמינים את הקהל לבדק בית אישי חברתי
ופוליטי, בירור חווייתי של המושג ומשמעותו בעידן שבו ההגדרות והגבולות הישנים
מיטשטשים ונקבעים מחדש.
החצר האחורית של הרשת החברתית, החצר האחורית של ההיסטוריה המשפחתית, החצר
האחורית של המוסר והנורמות החברתיות, החצר האחורית של ההמנון הלאומי, החצר האחורית
של הילדות ועוד חצרות אחוריים – שלוש עשרה עבודות פרפורמנס בודקות את הלא מדובר,
את ההקשר החדש של החצר האחורית, מנסות לנסח
שפה וקודים חדשים.
השנה ביום הראשון של הפסטיבל (רביעי 25.4) תתארח עבודת פרפורמנס מיוחדת שהיא שיתוף פעולה בין תיאטרון תמונע למכון
הפולני. שיתוף הפעולה הזה הוא פרי היחסים הארוכים והמתהדקים של תמונע עם סצנת
התיאטרון והפרפורמנס הפולניים. הנריק צ'שניק, צייר בעל שם עולמי בליווי איירק וויאצ'ק, מוזיקאי פולני ותדאוש דאברובסקי, משורר פולני מהגל הצעיר של משוררי פולין פוגשים על הבמה את עדי קיסר, מהבולטות במשוררות הישראליות
החדשות. המפגש יוצר עבודה שמשלבת ציור, מוזיקה ושירה.
 |
| אסמרוב נגושה מה אתם חושבים עלי צילום יחצ |
ניהול אמנותי ואוצרות : נאוה צוקרמן וניצן כהן
יוזם הפסטיבל : יאיר ורדי
מפיקה : יעל פולמן
לוחות זמנים:
|
שבת 28.4
|
שישי 27.4
|
חמישי 26.4
|
רביעי 25.4
|
|
|
12:00 חצר
אחורית תכנית א'
|
|
|
|
|
14:30 חצר
אחורית תכנית ב'
|
|
|
|
17:00 חצר
אחורית תכנית א'
|
|
|
|
|
20:00 חצר
אחורית תכנית ב'
|
20:00 חצר
אחורית תכנית ב'
|
19:00 חצר אחורית
תכנית א'
|
20:00 מופע אורח:
פולין/ישראל
|
עבודה אורחת
הנריק צ'שניק, איירק
וויאצ'ק, תדאוש דאברובסקי, עדי קיסר .
חלק ראשון
אסמרוב נגושה, רדיו החצר
האחורית, ליאור זלמנסון ומיה מגנט, מעיין צדקה,
הגר מיטלפונקט, מורן אביב, יואב
בראל, שחר מרקוס, אלכס בן ארי ופיי שפירו.
חלק שני
נטע ויינר וסתיו מרין,
אורי טורקניץ' וערן שגיא, רוני יניב, לילך
וחנה לבנה.
הופעות מיוחדות
לפסטיבל:
25.4.18 בשעה
22:00 – בום התאהבתי - יעל טל ונעמה רדלר
ספוקן וורד על גבריות ונשיות ומלחמה ואהבה
ועל המלחמה לאהוב.
26.4.18שעה 22:00 –
הערבי האחרון - סמדר יערון
אירוע תיאטרוני אפוקליפטי אליו חברו יוצרים יהודים ופלסטינים אזרחי
ישראל סביב נושא היפרדות, הפרדה ופרידה
יצירה: סמדר יערון - Smadar Ya'aron/ שותפה ליצירה: ד"ר
נטלי תורג'מן - Dr. Natali Turjeman/ יוצרים משתתפים: מריה מסרי-Maria Masri דור ההמשך, מייסרה מסרי-Maysara Masri הערבי האחרון / עיבודים, קלידים, שירה: מאסטרו
זיוואר בהלול Ziwar Bahlul
/ / עיצוב תאורה והגברה: מנהאל עומר / עוזר הפקה: מחמוד חלוואני
/ צילום: אושרי כהן / עיצוב כרזה: מייסרה מסרי
צו השעה והצורך הטבעי שלנו להתנתקות מהעם
הפלסטיני היוו השראה מרכזית ליצירה
"הערבי האחרון" שבה
חוברים יוצרים יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל לעשייה משותפת על מנת לקדם את הרעיון
האוטופי ולהפכו למציאות. זהו אירוע אפוקליפטי של שירה, תפילה והתכוונות משותפת של
האמנים והקהל סביב נושאים של היפרדות, הפרדה ופרידה.
מחיר כרטיס לתוכנית: 65 ₪
מחיר כרטיס לתכנית + מופע
מוזיקה: 100 ₪
עבודה אורחת - פולין/ישראל
הנריק צ'שניק, איירק
וויאצ'ק, תדאוש דאברובסקי
קולאז' מהחצר האחורית
Backyard collage
henryk czesnik
רביעי 25.4 20:00
מפגש בין הנריק צ'שניק,
צייר פולני, איירק וויאצ'ק, מוזיקאי פולני ותדאוש דאברובסקי, משורר פולני צעיר
עם עדי קיסר, משוררת ישראלית, ממייסדות
ערס פואטיקה. שירה פולנית חדשה, שירה עברית חדשה, מוזיקה וציור בעבודה ניסיונית.
על המשתתפים :
הנריק צ'שניק, בין הציירים המפורסמים
והמוערכים בפולין. כבר מעל שלושים וחמש שנה הוא פעיל באמנות ברמה בינלאומית. בתקופה זו הוא יצר והשתתף בעשרות תערוכות יחדי
ותערוכות משותפות בפולין ומחוצה לה, כולל בהמבורג, טורונטו, שטוקהולם, בראטיסלבה,
קראקוב, קייפ טאון, פראג, אודסה, לבוב, אולן באטור, ירבאן, ברלין, וקופנהאגן. אפשר למצוא את עבודותיו באוספי מוזיאונים
לאומיים בורשה, גדאנסק, מוסקבה, סופיה, דרסנר וערים נוספות; וכן באוספים פרטיים
רבים, פולנים ובינלאומיים. הוא גם זכה
בפרסים ומענקים רבים, יצא למסעות אמנותיים ונחל הצלחה רבה בהוראה. כבר יותר משלושים וחמש שנה עובד הנריק צ'שניק
באקדמיה לאמנויות יפות בגדאנסק, שם למד ומשם, כפרופסור לאמנות, הוא הכין כמה דורות
של אמנים ליציאתם לעולם. הוא גם תרם מספר
מסות לקטלוגים אמנותיים.
טדיאוש דאברובסקי (נולד 1979) הנו
משורר, מסאי ומבקר פולני. הוא גם מכהן כעורך כתב העת הספרותי הדו-חודשי
טופוס והמנהל האמנותי של פסטיבל משוררי החרות האירופי.
עובודותיו של דאברובסקי
ראו אור בכתבי עת רבים בפולין (בין היתר: טיגודניק פובז'כני, ז'זיטי ליטראקי,
פוליטיקה, רז'ז'פוספוליטיקה, דז'אניק, טוורז'זוש, אודרה, שימארה, רס פובליקה נובה,
קראסי) ומחוצה לה (ניו יורקר, רביו פריס, רביו בוסטון, אגני, רביו שירה אמריקאית,
פלאושיירס, טין האוס, רביו הרוורד, קרייזיהורס, כוכב קטן, כוכב הקטן השבועי,
גארניקה, ה"קומון", תיקון, שירה יומית, 3קווארק יומי, אימאז', בודי,
מגזין השירה ארק, רביו שירה, שירה מודרנית בתרגום, שירה אירלנד, שירה לונדון,
הקורא, שירסמן, שערה וויילס, 3:00 בבוקר, שירה אחרת, איוטה, רביו סלצבורג לשירה,
עיתון פראנקפורטר אלגמיינה, עיתון נויה זורכר, אקצנט, דיבורים טכניים, EDIT, כתבי יד אוסטרגהגה, ליכטונגן, קארוגס. הוא קיבל מלגות
מ"בית הספרות" בציריך (2016), יאדו (ארה"ב 2015), מרכז האמנות
הבינלאומית אומי (ארה"ב 2013), מרכז הסטודיו בוורמונט (2011), ספרות לאנה
(איטליה 2011), בית הסופרים הבינלאומי בגרץ (2008), משרד התרבות בפולין (2007,
2010), הקוֹלוֹקְוִיּוּם הספרותי בברלין (2006, 2012) והמרכז הבלטי לסופרים
ומתרגמים (וויסבי, 2004, 2010).
כמו-כן הוא זכה בפרסים
רבים, ביניהם, פרס הורסט ביינק (2014), פרס קושיילסקי (2009), פרס הספרות של עיר
הבירה ורשה (2014), פרס היוברט בורדה (2008), ומטדיאוש רוז'יביץ, פרס הקרן לתרבות
פולנית (2006). הוא מועמד ל-NIKE, הפרס הספרותי החשוב ביותר
בפולין.
הוא כתב ששה כרכים של
שירה, וערך את האנתולוגיה לובה. עבודותיו
תורגמו ל-20 שפות, ואוסף שירתו באנגלית, "הכיכר השחורה", בתרגום אנטוניה
לויד-ג'ונס, יצא לאור בהוצ' זפיר ב-2011.
הוא מתגורר בגדאנסק.
איירק וויאצ'ק – נגן סקסופון, מאלתר
מוסיקלי, מלחין, מעבד מוסיקלי ומחנך. הוא
בוגר האקדמיה למוסיקה בגדאנסק.
מאז 2000 הוא יושב
בסופוט, שם הוא קבע את מקומו בסצנת המוסיקה בפולין כמוביל במספר להקות, מלווה
ומפעיל מוסיקלי. מבקרים מדברים על וויאצ'ק
כמוסיקאי שקשה מאוד לקטלג אותו או לתפוס את עבודותיו בתוך מסגרת של סגנון זה או
אחר.
בשנת 2017, החמישייה של
ווי'צ'ק יצאה לסבב הופעות עם נגן הסקסופון האגדי דיוויד מוריי. הוא השתתף בפרויקט מיוחד בשם אנסמבל כלי הנשיפה
הפולני בכיכובו של דייב דאגלאס. הוא הופיע, בין היתר, עם להקת פונדה/סטיבנס, ג'ים
בלאק וכריס ספיד, הרב רוברטסון, שביעיית ג'יימי באום, קלאוס קוגל, ומיץ'
ומיץ'. הוא הקליט וגם הופיע, בין היתר, עם
להקת פונדה/סטיבנס, אנסמבל כלי הנשיפה של טימנסקי, שישיית הרעש העכשווי, ורביעיית
נקודת המבט (כמוביל ההרכב)
הוא שותף ביצירת הלהקות
גרובקז'ד (וקיבל פרס "פרידרק" על האלבום סמשנגו), להקת האימפרוביזציה
השיתופית של טומק סובינסקי, פריו, חמישיית וויז'טק מאזולבסקי, חמישיית PRL, ופרויקט שופן של
מוז'דז'ר-טימנסקי.
וויאצ'ק הנו מקדם זה זמן
רב את מוסיקת הפולקלור של פולין, שהיוותה לו השראה לשני אלבומים: גישה ישירה לזכרון (שבלט בפסטיבל המוסיקה ה-14
של הרדיו הפולני "נובה טראדיציה" ב-2011), וכן פולק חמש (שהוקלט בשיתוף עם להקת פונדה/סטיבנס). אלבום זה זכה לשבחים ממבקרי כתב העת המוביל
"הכול על ג'אז" ושל "רקורד הג'אז של ניו יורק", כג' קרל
אקרמן, ס. מייקל ביילי, באד קופמן וקן ווקסמן.
השיר מהאלבום אירק
וויצ'אק פולק חמש הופיע בסמפלר שצורף לכתב העת המוסיקלי הבריטי המיתר (נובמבר
2015).
שותף ביצירת SHMB –
"בן-כלאים סימולטני של אימפרוביזציה מוסיקלית וביו-אמנות".
חצר אחורית
תכנית א'
חמישי 26.4 19:00
שישי 27.4 12:00
שבת 28.4 17:00
אסמרוב נגושה
Asmarov negosha
מה אתם חושבים עליי ?
?What do you think of me
עבודת רחוב
הגזענות כחצר אחורית
אסמרוב נגושה, מבקש מקלט
בן 21, הגיע לארץ מאריתריאה לפני שש שנים.
הוא כבר מרגיש שייך לפה, רק שהמדינה לא מוכנה לתת לו להישאר ומעוניינת לגרש אותו.
לפני מספר חודשים ברחוב דיזנגוף הוא נעמד לבוש בחולצה לבנה וכסוי עיניים והגיש
לעוברים ושבים טושים שחורים שיכתבו עליו מה הם חושבים עליו. עכשיו הוא מגיע לפסטיבל א-ז'אנר החצר האחורית
ומזמין אתכםן לכתוב עליו את המחשבות שלכם.
יוצר : אסמרוב נגושה
רדיו תמונע – שיחות מהחצר האחורית
Radio Tmuna – Backyard
conversations
רדיו תמונע חוזר לפסטיבל
א-ז'אנר והפעם במתכונת של רדיו מהחצר האחורית. שדרנים ושדרניות יראיינו אנשים
שנמצאים אצלנו בתודעה כאנשים מהחצר האחורית. הבר של תיאטרון תמונע יהפוך לתחנת
רדיו ויקבל את פני האנשים הנכנסים לפסטיבל. במהלך הערב יהפוך לעבוד מיצב שתפרוש
פודקאסטים מחצרות אחוריים בארץ ובעולם כמו : קונספירציות, סקס, עב"מים ועוד.
פורמט ואוצרות : מור
לידור – Mor Leedor
ליאור זלמנסון ומיה אופיר
מגנט
Lior Zalmanson and Maya
ophir Magnat
I don't want to see this
החצר אחורית של הרשת
החברתית
Lecture performance על סינון
תוכן ברשתות החברתיות
עבודה אינטראקטיבית
אקטואלית ורלוונטית לזמננו. חצר אחורית של הרשת החברתית וגבולות המוסר החדשים.
כאשר אנחנו נתקלים
באינטרנט בתוכן פוגעני או מטריד, אנחנו לוחצים על כפתור "דווח". אבל מה קורה לתוכן הזה אחר כך? ומי מחליט על
זה? אנחנו מזמינים אתכם להרצגה אינטראקטיבית (Lecture Performance) המבוססת על מצגות ההדרכה
הרשמיות של פייסבוק שהודלפו לעיתון ה-Guardian. המופע חושף את מאחורי הקלעים של הרשת החברתית הגדולה
בעולם ומאפשר לקהל להשתתף ולבצע בחירות מוסריות בהתאם לרוח החברה וכראוי לעובדים
מן המניין.
יצירה: ליאור זלמנסון
ומיה אופיר מגנט
ליאור זלמנסון – אמן, אוצר, וחוקר
אינטרנט. ליאור זלמנסון ייסד את פסטיבל פרינט סקרין לאמנות ותרבות דיגיטלית במדיטק
חולון ומשמש כמנהלו האמנותי מאז שנת 2011 .ליאור הינו חבר סגל בחוג לניהול וידע
באוניברסיטת חיפה המתמקד בהתנהגות וירטואלית ובמפגש בין אנשים וטכנולוגיה. בעבר
שימש חוקר ומרצה באוניברסיטת NYU וחוקר אורח במעבדת המדיה הדיגיטלית של מוזיאון
המטרופוליטן. המחזה הראשון שכתב
"אינגעלע" (2009), זכה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל 2 Act בחיפה בשנת2009 וכן זכה לגרסא מקומית בבלגרד, סרביה. המחזה
השני "לבדנו, ביחד" (2015) הוצג בתיאטרון צוותא וחלק ממנו התפרסם
בספר- 105 five minutes plays for
study and performance. ליאור שימש
תסריטאי בסרטים אשר הוצגו בפסטיבלים ברחבי העולם
(קאן 2016, טרייבקה 2016) ואמן ניו מדיה אשר עבודותיו הוצגו בין היתר
במעבדת האמנות והטכנולוגיה של מוזיאון לוס אנגל'ס לאמנות, מוזיאון ישראל, בית
הנסן, סדנאות האמנים תל אביב ועוד.
מיה אופיר מגנט – במאית תאטרון
ופרפורמרית. בוגרת המסלול לבימוי במכללת סמינר הקיבוצים ובעלת תואר שני מהחוג
לתאטרון במסלול שחקן יוצר חוקר ומסלול חקר הביצוע באוניברסיטת תל אביב. חלק מצוות
הניהול של פסטיבל "תלוי במקום" למופעים תלויי מקום בתל אביב. מיה יוצרת
מופעים דיגיטליים המשלבים בין מופע חי וטכנולוגיה. היא עוסקת בעיקר בנושאים של
אינטימיות דיגיטלית, נשים וטכנולוגיה ומופע אינטראקטיבי. היא הציגה בעבר בפסטיבל
תמונע בתאטרון תמונע, פסטיבל Fomo בתאטרון הבית, פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית ועוד. מיה מרצה
בנושא מופע דיגיטלי ומיניות וטכנולוגיה בארץ ובעולם. היא הוזמנה לבצלאל,
אוניברסיטת תל אביב, פסטיבל Re:publica לתרבות דיגיטלית בברלין,
הביאנלה של התמונה הנעה בפרנקפוקט ופסטיבל Lyst למערכות יחסים, אהבה
ומיניות במשחקי מחשב בדנמרק.
מעיין צדקה
Maayan Tzdaka
על המקום
(On the spot)
Al Hamakom
עבודת סאונד בשיתוף
ספריית לוינסקי
החצר האחורית של תל אביב
בצל איום הגירוש
העבודה היא מיצב סאונד
העושה שימוש בהקלטות שטח מהחצר האחורית של תל אביב - אזור נוה שאנן, התחנה
המרכזית, וגינת לוינסקי. במרכז מעגלי סאונד הדו״ח ״זה לא מקום לילדים״ תמונת מצב:
חייהם של ילדי מבקשי המקלט בדרום תל אביב. אלה יושמעו לאחר שיוקלטו על ידי
המתנדבים. העבודה מזמינה את הקהל להקריא מהדו”ח ולהיות שותפים פעילים בעבודה
ובהעלאת מצב ילדי השכונה למודעות. הדו״ח חובר ע״י צוות הספריה: יואב שפרנק, חן
רווה, דפנה ליכטמן, וכולל ראיונות עם הילדים המהווים חלק מהספריה.
יוצרת: מעיין צדקה בשיתוף
מתנדבי הספרייה בגינת לוינסקי
מעיין צדקה, מלחינה, חוקרת סאונד,
מורה. כותבת צלילים לאנשים, בניינים, כלי נגינה, חפצים, ברזלים, ועוד. תחומי עיסוק
נוכחיים כוללים: מחקר צלילי תת-מיימי, הפיזיקליות של צליל, בוטניקה-סונורית,
יצירות תלויות מקום, סאונד כמוצג מוזיאוני, יצירות אודיו-ויזואליות, והדים
והדהודים בהקשרים מוזיקליים, פוליטיים וחברתיים. השלימה לימודי דוקטורט באוניברסיטת
קליפורניה, סנטה קרוז, בעבודה
"Persistence,
Resistance, Resonance" העוסקת בקשרים שונים בין מוסיקה ופוליטיקה: ממקצבים של
קריאות מחאה עד לסדרת יצירות תלויות מקום המזמינות השתתפות פעילה של המאזינות/ים,
מאתגרות מבנים היררכיים, ומטשטשות את הגבול בין מלחינה, מבצעת, וקהל
מייסדת וחברה בדואו
אודיו/וידאו KinoEar מלמדת בחוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה המתעסק ביצירות
סאונד ואימג תלויות מקום
מייסדת וחברה במקהלת
הנויז .n o e y e s.
חברה באנסמבל ״מוסיקה נובה״.
הגר מיטלפונקט
Hagar Mitelpunkt
רעשי רקע/ בשולי גלימתו של המלך חסן השני
אמת שקרתה כמו סיפור
Background Noises
החצר האחורית של החברה –
דחויים ונפלטים במבנה נטוש
אישה נורמטיבית מיישוב
ממוצע
מרגישה זרה, רמאית, לא
תואמת.
טובעת בביצות האנחנו
ונחנקת בישימון האקרשטיין הגדול
היא מחפשת לייצר מפלט דרך
פעולה אמנותית מתמשכת שהיא עושה במתחם בנייה נטוש.
מפגש עם דמות נוספת
שפעילה במקום
מחדד שאלות, אך גם מציף
חזק תשובה או שתיים.
סיפור בחברותא.
הגר מיטלפונקט מגלה בניין
נטוש לא רחוק מביתה. היא נכנסת ומגלה שיש אנשים שגרים שם כמו פועל פלסטיני,
שב"חים, עובדים אריתריאים ועוד. היא מייצרת עולה במקום ובונה מקום מסתור, מן
בית פנימי בתוך הבית הנטוש, לאנשים שנמצאים שם. את המסתור הזה היא מביאה איתה
לפסטיבל ומזמינה את הקהל פנימה להרגיש את המקום ולשמוע עליו.
הגר מיטלפונקט, ילידת 1968, מתגוררת
במזכרת בתיה.
פועלת בעשור האחרון
בפריפריה לצד שדה האמנות המרכזי. אמנית רב תחומית, מתמקדת באמנות תוך בחינת היחסים שבין הציבורי לאישי. Relational Artהתייחסותית
לצד העשייה האמנותית,
למדה במסגרות פורמליות וא-פורמליות, ביניהן סמינר הקיבוצים – תואר בחינוך יצירתי,
המדרשה לאמנות בית ברל – מסלול אישי והנחייה אישית אצל יוצרים שונים
משתתפת בתערוכות קבוצתיות
בגלריות מבוססות, כמו גם בפרויקטים ניסיוניים וחוץ ממסדיים.
 |
| חנה ולילך לבנה. צילום: טל הרינג - עירומה ברחובות |
מורן אביב
Moran Aviv
עקבות
Traces
חצר אחורית למחסומי שפה,
תרבות ומציאות.
פעולה סביב שולחן חול.
חזרתי על עקבותיי, חמש
עשרה שנה אחורה לשבט אלאטרש, במדבר שבין באר שבע לערד.
יום יום במשך שבועיים
חזרתי לבקר את חברתי הנדה. הפעם הגעתי לבד.
כל כך הרבה השתנה מאז
ומעט מאוד זז. אלו היו ימים מלאי תנועה וריק.
בית קטן בערד היה לי
לבסיס גישוש - האם עוד ייתכן קשר כנה ועמוק בינינו - מעבר למחסומי
השפה, התרבות והמציאות ?
את הממצאים אשתף סביב ועל
גבי שולחן חול מדברי.
יוצרת ומבצעת: מורן
אביב דביר
ליווי אמנותי : קולקטיב
פנדורה
מורן אביב דביר יוצרת רב תחומית, נולדה
ברמת גן ( 1984 ), בעשור האחרון חיה, יוצרת ומלמדת בירושלים. בוגרת בית הספר
לתאטרון חזותי ( 2011 ) ובעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה. בוגרת תכנית "החממה" לתאטרון בובות אמנותי לילדים של תאטרון
הקרון בירושלים. שותפה לאוצרות, יצירה והפקה בקולקטיב פנדורה המהווה במה ניסיונית
למחקר תאטרון חזותי, פרפורמנס בובות וחפצים. מנהלת אמנותית ואוצרת של פרויקטים רב
תחומיים ביניהם ״מסעות להמסת גבולות״ במסגרת פסטיבל״ מקודשת״ של עונת התרבות
בירושלים, ״ספריה בלילה״- שיטוט רב חושי בספרייה ציבורית של הזירה הבין תחומית.
מקימה ושותפה בפרויקט ״קטמונה״ ספריה וגלריה במרחב הציבורי בקטמונים
בעבודותיה הבימתיות עוסקת
במפגש בין סיפורים ביוגרפיים מהמציאות המקומית לבין תוכן בדיוני חסר זמן ומקום,
תוך כדי דיון בשאלות של זהות, שפה,הורות, בית, וריבוי נרטיבים
יצירותיה מהוות מרחב
התרחשות החוקר, בין היתר, את תפקיד הקהל ומקומו כשותף ליצירה. מורן משחקת הרבה עם
מילים וחוקרת את האופן של הפקת צליל וקול. סקרנית לשפה העברית וגם למפגש שלה עם
הערבית. עבודותיה הופיעו בפסטיבלים שונים בארץ ובחו״ל
בין עבודותיה לבמה :
תאונת שרשרת, עאישה - עבודת יד, קווי מתאר - זירת אירוח, ציפור
מהספרים -הצגה נודדת,
שביל החלב - סולו בניחוח הדרים (המופיע בימים אילו בתאטרון תמונע)
יואב בראל
Yoav Barel
אין שם אריה
No lion out there
החצר האחורית של הילדות
מיצב טרנספורמטיבי של אור
וסאונד
"מה זאת אומרת אין
שם אריה ? הרי אני רואה אותו! ואולי זה לא אריה. ואולי אני לא באמת רואה אותו. ואולי
רק הוא רואה אותי אבל אני לא רואה אותו. עדיין. יש שם אריה. בטוח יש, בתוך כל
החושך הזה חייב להיות אריה, זה עניין סטטיסטי, ומה שבטוח זה שאין כאן משהו שיבטיח
לי שאין פה אריה. אם כבר, מדי פעם אני רואה זנבות ושומע סופים של נהמות. ואף פעם
אסור ללכת לחצר האחורית בחושך, והכי מסוכן זה להדליק שם את האור. לא כדי להוציא את
הזבל. אפילו לא כדי לראות שאין שם אריה
איך נראה המקום שהכי
הפחיד אותנו בילדות ?"
מה היה קורה אם הזיכרון
של המקום הזה היה לפתע מתחיל להשתנות ?
קורה אם הזיכרון פולש מן
החצר האחורית אל קדמת התודעה שלנו ?
מה אם הזיכרון הוא לא דבר
מת ששוכב שם בלי לזוז, אלא יצור חי שיכול פתאום להיוולד מחדש בצורה חדשה ?
מה אם הפחדים המודחקים
שלנו פתאום יתחילו לזוז לכיוונינו באמצע החיים ?
מבוסס על זיכרון ילדות
מהספר ״אין שם אריה״ של נורית זרחי.
יואב בראל - מעצב תאורה וצלם
יליד תל אביב
למד צילום באקדמיה לאמנות
בצלאל
עבד בתיאטרון תמונע במשך
שלוש שנים בתפקיד תאורן
בהמשך החל לעצב תאורה
למופעי מחול, תיאטרון ומוזיקה
זוכה פרס עיצוב התאורה
בפסטיבל עכו 2015 עבור ההצגה ״על כל צרה שלא תבוא״
כיום עובד כעצמאי עם
היוצרים הבאים:
מחול: להקת בתשבע, ארקדי
זיידס, יסמין גודר,יוסי ברג ועודד גרף, הילל קוגן, נעה שדור, נועה צור ואוהד
פישוף, ענת כ״ץ וארז מעיין, ענת שמגר, אלה בן אהרון, עדו פדר, אנדראה מרטיני, שרון
וזנה, אודליה קופרברג ויוצרים עצמאיים נוספים בארץ ובחול.
בנוסף משמש כתאורן הבית
של האקדמיה למחול בירושלים ושל אירועי בת שבע מארחת.
תיאטרון: עתי ציטרון,
אייל וייזר, איציק ג׳ולי, יעל קרמסקי, אופירה הניג, יונתן לוי, דליה שימקו, סיגלית
פוקס ועוד
מוזיקה: אסף אמדורסקי,
ארקדי דוכין,ויקטוריה חנה, רבקה זוהר, ריקי גל, דיקלה, איה כורם שלמה יידוב ועוד
שחר מרקוס
Shahar Marcus
בריכה בפרדס
The orchard
עבודת וידאו
החצר האחורית של החלוציות
בעבודת הוידיאו
"הפרדס" האמן מבקש להחיות
בעבודתו את הפרדס ההיסטורי; בגופו ובנשמת אפו הוא מחזיר את הצופה אחורה בזמן,
לתקופת ראשית ההתיישבות.
עבודת הווידיאו הבריכה
בפרדס צולמה בין עצי הפרדס הנושאים פרי ובתוך אגן מים שנחפר באדמה בין העצים.
מרקוס נראה כשהוא עומד באגם, בין תפוזים הממלאים את מימיו, ורק ראשו מבצבץ מן
המים. כך, כשהוא שקוע עד צוואר במים קרים ומוקף בפירות הצפים, הוא שר את שירם
הידוע של התרנגולים "הכול זהב" מאת המשורר והפזמונאי חיים חפר )בלחן של
סשה ארגוב.
שירם של התרנגולים, שיצא
ב 1963 מתבונן במראית היומיום במבט אופטימי ומוקסם – שהרי הנה, "הכול
זהב". ליווי האקורדיון של הביצוע המקורי, לצד המשלב הלשוני המיוחד של חיים
חפר, תורמים לנימה שכבר אז הייתה נגועה בנוסטלגיה כלשהי לימים עברו, אך הטון הכללי
שואף לאותה אופטימיות תמימה-נוגה המאפיינת את הקאנון השירי הארצישראלי בשיאו.
ואולם, בעבודתו של מרקוס מקבלות מילות השיר טון אירוני ואפילו סרקסטי, שכן כידוע
לא "הכול זהב"; ריבוי ההדרים שמסביב אינו אלא אשליה יפה, שכן מרבית
הפרדסים של אזור השפלה והשרון נעקרו זה מכבר.
אמנם בוידיאו
"הבריכה בפרדס" מצוירת הסצנה כחיזיון זוהר ביום שמש חורפי: במבט-על נראה
שערו הכהה של מרקוס ככתם שחור הצף בין שפע התפוזים הממלאים את המים, כתומים
וירוקים. הבריכה האוטופית של מרקוס מוקפת בעצים עמוסי פרי הדר – תפוזים, אשכוליות,
לימונים ופומלות שנשטפו ומֹרקו זה לא כבר בגשמי הזעף של דצמבר ואולם, המראה המרהיב
מדגיש דווקא את האנכרוניזם של הסיטואציה. הפרדס המשוחזר הוא זכר למפעל חקלאי
משגשג, לדרך חיים ולתרבות חומרית ששייכים לעבר ואילו מרקוס הטובל במים, בין
ההדרים, מזכיר יותר מערך טקסי ומשונה של
טבע דומם.
שחר מרקוס הוא אמן בינתחומי המשלב
פרפורמנס, וידאו ארט ופיסול.
בעל תואר ראשון בבלשנות
ותואר שני בתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב. בוגר סדנת מיצג בהנחיית תמר רבן.
מציג בתערוכות יחיד
ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם:
נזכיר את תערוכותיו
במוזיאון תל אביב, במוזיאון ישראל, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון "טוטאל"
בסיאול, קוריאה, מוזיאון לאומנות מודרנית במוסקבה, בטייט מודרן בלונדון וברשימה
ארוכה של מוזיאונים, גלריות בינאלה ואירועים מיוחדים.
עבודותיו כלולות באוספים
מוזיאליים ואוספים פרטיים מוערכים.
פרסים:
2006פרס האמן הצעיר מטעם משרד המדע,
תרבות וספורט
2008פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי
צעיר, מטעם מוזיאון ישראל.
2011פרס סלסט ניו יורק
2012פרס "העיתונות" לגונה ארט
פרייז,
זוכה "פרס עידוד היצירה",
משרד החינוך והתרבות, 2013.
2015פרס דיסקברי (מוענק מדי שנה במסגרת
יריד האמנות לופ בברצלונה(
אלכס בן ארי ופיי שפירו
Alex Ben Ari and Faye
Shapiro
התקווה 69
Hatikva 69
69 ואריאציות להמנון הלאומי
כשאלכס בן ארי, משורר,
הוזמן לקרוא שיר ביום העצמאות לפני שנתיים, הוא לא ידע שהחוויה הזו תביא אותו לפרק
ולהרכיב מחדש את ההמנון הלאומי "התקווה" ל69 ואריאציות.
"התקווה 69" הוא
פרויקט שירה המפרק ומרכיב מחדש את ההימנון הלאומי. זהו אוסף של 69 ואריאציות שונות
של ההימנון שיוצרו באמצעות פרוצדורה מתמטית על בסיס המילון העברי הקאנוני, אבן
שושן. הטקסט הסמכותי של ההמנון נלקח, מוטב אולי לומר נגרר, למסע שבמהלכו הוא מפורק
שוב ושוב, מותך אל תוך הכבשן של העברית ועולה ממנו בכל פעם אחרת.
בתהליך הזה מתגלית
שבירותו, כמו גם נקודות החוסן העמידות לכל שיבוש של התקווה בהקשר של החוויה
הסואנת, השבורה ומרובת הפנים של חיינו כאן.
את מה שעושה הטקסט במילים
עושה אמנית הקול פיי שפירו בעבודת הסאונד שלה, בה היא מבצעת בו זמנית עשרים ושתיים
מן הואריאציות על ההימנון בליווי הקלטה היסטורית של תזמורת צה"ל. חווית
הסיבולת הפרפורמטיבית של השהות עם השיר, ממחישה וחושפת בגוף ובקול, את מהותו
המפורקת והפרומה של מה שהורגלנו לראות כטקסט לכיד וסמכותי.
יצירה וביצוע : אלכס בן
ארי ופיי שפירו.
אלכס בן ארי הוא משורר
ועורך שירה. ספרו הראשון, "ימים סמויים" ראה אור ב-2008 בהוצאת כרמל
וזיכה אותו בפרס רמי דיצני לשירה ב-2014. ספרו השני, "קורת השער", ספר
שירי הייקו, ראה אור ב-2015 בהוצאת מוסד ביאליק בסדרת "כבר" לשירה. ספרו
"התקווה 69" עתיד לראות אור
באפריל 2018.
אלכס הוא חבר בקבוצת
ההייקו והוצאת הספרים "ירח חסר" ואחד מעורכי כתב העת
"ננופואטיקה", יחד עם המשוררים נועה שקרג'י וגלעד מאייר.
פיי שפירו היא אמנית קול
ומלחינה. חוקרת את הקול כמודל וחומר למיפוי והפעלה של זהויות רדיקליות, אנושיות
ואחרות, אישיות וקולקטיביות. יוצרת קומפוזיציות תלויות מקום, מיצבי סאונד ווידאו
ואוצרות של מרחבי יצירה שיתופיים. שותפה להקמת ההרכבים אברא ומקהלת גיא בן הינום.
מלמדת קול ומעבירה סדנאות קוליות.למדה ציור ואנתרופוסופיה בבאזל, שוויץ;
קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים; סטודנטית לתואר שני לאמנות וסאונד
בבארד קולג׳, ניו יורק.
חצר אחורית
תכנית ב'
שישי 27.4 14:30
שישי 27.4 20:00
שבת 28.4 20:00
נטע וינר וסתיו מרין
Netta Weiner
Stav Marin
מרכז RE-SEARCH בעבודה חדשה מאת סתיו
מרין ונטע וינר
חרך
Crack
עבודה למקהלה.
החצר האחורית של הסיפור
נטע וינר וסתיו מרין יצרו עבודה חדשה עם מרכז RE-SEARCH.
העבודה נולדה ממפגש והתנגשות בין
מסורות של מחול ואמנויות לחימה שונות. מפגש זה מהווה בסיס לשפה התנועתית של העבודה
שעיקרה מאבק בין סיפורים ובאופן ספציפי יותר מאבק בין הסיפור המכונן בבית, או
המסופר בבית לבין סיפורים שנמחקו, הודחקו והוגלו לחצרות אחוריים ומחוץ לגדר. זאת
תוך שימוש בטקסט שנכתב על ידי נטע וינר בעברית, ערבית, יידיש ורוסית שעיקרו פירוק
והרכבה של מטענים טקסטואליים ורגשיים על מנת לנסות ולנסח סיפור חדש.
יוצרים: נטע וינר וסתיו מרין
טקסט: נטע וינר
רקדנים יוצרים: סטודנטים
שנה א' וב' בתכנית להכשרת רקדנים RE- SEARCH
סתיו מרין
רקדנית, שחקנית ויוצרת,
בוגרת בית הספר המקצועי לקרקס ותאטרון פיזי Circomedia בבריסטול-אנגליה, בית
הספר הגבוה למחול "געתון" ובית הספר לאמנויות "הבוסתן".
השתתפה כרקדנית יוצרת בעשרות יצירות מחול ותאטרון ביניהן "מצודה" מאת
רייצ'ל ארדוס (פסטיבל מחול שלם 2014), "אופליה" בבימוי עמית זרקא
(פסטיבל עכו white" ,(2014" מאת אור מרין (פסטיבל אנטימדאנס
2011, פסטיבל "Trace" בלגיה, פסטיבל "Almada"פורטוגל, תחרות "Sergei
Diaghilev" פולין), "עננוצה" מאת נעה דר (במסגרת פרויקט עפים של מפעל
הפיס 2012), "להשכרה" בבימוי אלון שוובה (זוכת פסטיבל בת ים לתאטרון
רחוב 2011), "ק", תאטרון קליפה (פסטיבל ישראל 2009). בחמש השנים
האחרונות שתפה פעולה עם מגוון כוריאוגרפים ויוצרים ביניהם מאיה לוי, דפי אלטבב,
דנה רוטנברג, ענת כץ, מיכל הרמן ואילנית תדמור. במקביל לעבודתה כרקדנית פועלת
כיוצרת עצמאית ומורה למחול קלאסי ומודרני. מטפלת מוסמכת בשיטת "אילן לב".
נטע וינר
מוזיקאי, שחקן
ומשורר. סולן הרכב ההיפהופ סיסטם עאלי
ומנהל "מעבדת פיס לתרבות בית סיסטם עאלי".. יוצר הצגות
תיאטרון ומופעי ספווקן וורד זוכי פרסים אשר הועלו במגוון תאטראות ופסטיבלים
מובילים בארץ ובעולם. אלבום
הבכורה פרי עטו "בזכות השיבה" יצא לאור לפני שנתיים וזכה לשבחים. האלבום
מקיים מפגש עברי בין היפ הופ, דרם אנד בייס, כלייזמר ושירי עם. השירים לוקחים את
העברית ומאתגרים אותה בחיבור שברי שפות אחיות או זרות לה - ערבית, יידיש, רוסית
וגרמנית - שיוצרים תמהיל שהוא בה בעת מקומי וגלותי.
באמנויות לחימה שונות מזה
20 שנה. מורה לשיטת ווינג צון קונג פו.
RE-SEARCH
מרכז RE-SEARCH למחול, בניהולה האמנותי
של אור מרין, הוקם בשנת 2015 בחללי בית הספר לאמנויות "הבוסתן", ומאגד
בתוכו שתי תכניות מקבילות המייצרות שיח אמנותי זו עם זו:
תכנית להכשרת רקדנים
יוצרים - התכנית מיועדת לרקדנים מגילאי 18 ומעלה, אשר רוצים לחקור ולבדוק מהו רקדן
יוצר ומהו מחול עכשווי.
תכנית שהות אמן - התכנית
מארחת כוראוגרפים עכשוויים לטובת תהליך יצירה חדש, אשר במהלכו יחלקו את שלבי
התהליך עם הסטודנטים שבמסלול הלימודים.
רוני יניב
Roni Yaniv
7מחברות
7 Notebooks
חצר אחורית משפחתית
היסטורית – הישרדות.
"רוצה אני להראות
לאחי בני האנוש אדם בכל אמיתות טבעו: ואדם זה הוא אני" (הוידויים/ ז'אן ז’ק
רוסו)
סבתא שלי מילאה 7 מחברות בסיפור חייה.
זה שנים שהן לא מרפות
ממני.
זימנתי לשולחן בני משפחה
כדי לפתוח אותן.
רציתי לקרוא בהן
לקרוא בהן בצורה פיזית .
כאילו היו חומר,
כאילו המילים נאמרו עכשיו
והן תלויות באויר שמעל השולחן.
ואז רציתי לקחת את המילים
ולחבר מחדש מילה במילה
מילה במילה
עד שיווצר סיפור
ותהיה מפה
ויכתבו חוקי הדרך.
7 מחברות היא עבודת
פרפורמנס משפחתית - רוני יניב היוצרת, מזמינה את אביה, אלי, אחיה אורי, והדוד,
אלי, לטקס סביב יומן ההישרדות של הסבתא בתקופת מלחמת העולם השנייה. אלה החומרים
שמלווים אותם כל החיים, אולי הם נכנסו כבר לדיאנאיי. מה עבר אליהם ברגש ובגוף משם
? למה הם שוב ושוב חוזרים ליומן הזה ? האם אפשר בכלל להשתחרר מהחצר האחורית של
העבר המשפחתי ?
יצירה : רוני יניב
שותפים ומשתתפים :
אורי יניב, אלי יניב, אלי אליוביץ'.
רוני יניב –
שחקנית ,מעצבת ויוצרת רב
תחומית.
בוגרת תואר שני בפרפורמנס
ב –Central Saint Martins בלונדון.
בוגרת בית הספר לעיצוב
לאומנויות הבמה של רקפת לוי.
למדה משחק בWard Acting Studio שבניו יורק,
ביו עבודותיה:
“A La Derive”- יוצרת כחלק מעבודת
פרפורמנס קבוצתית בשטרסבורג, צרפת. (2016)
“ The waiting Room” – עבודת גמר במסגרת לימודי
התואר השני. (כתיבה , בימוי, עיצוב ) (2016)
" אני אמיתית" – עבודת
פרפורמנס קצרה בבמת מיצג.(2015)
עיצוב תלבושות ל –"
אן" בימוי ג'ייסון דנינו הולט ,בתמונע (2015)
שחקנית ומעצבת תלבושות ל
" פריחת ההדרים" בימוי ,יחזקאל לזרוב,תמונע. (2014)
עיצוב תפאורה "תיק
טיק", זוכה תאטרונטו 2012.
רזידנסי כחברת אנסמבל בWard theatre
Company בניו יורק. שותפה
ליצירה,שחקנית ומעצבת “At the hand of my mother” (2009)
בין תפקידיה כשחקנית
:" קילר ג'ו", " מר קולפרט" " כל יום חמישי" ועוד....
אורי טורקניץ' וערן שגיא
Uri Turkenitch and Eran
Sagi
זה לא ככה
That’s not the way it is
החצר האחורית של היצרים
שני גברים מספרים שני
סיפורים על רוע, על שני צדדיו של הרוע - על זה האחראי לו, קרי, המפעיל אותו, ועל
זה המהווה קורבן לו, לעתים מרצון, וסדר הזמנים והאחריות יכולים להתבלבל, להתהפך (ויכולים
שלא), ושני אנשים עומדים - ושני אנשים רוקדים - על במה מוארת, בחושך, ומעליהם,
אולי (הם מקווים) משהו נפער
שיתוף פעולה בין סופר
וכוראוגרף שמחפשים שפה חדשה של טקסט ותנועה מבוססים על סיפורים שהם מספרים אחד
לשני. הסיפורים בודקים את גבולות המוסר, הרוע והבושה
יוצרים ומבצעים : אורי
טורקניץ' וערן שגיא
אורי טורקניץ' הוא כוריאוגרף ואומן הגר
כיום בתל-אביב. אורי חזר לישראל אחרי שהות של עשר שנים בגרמניה ושבדיה, במהלכן
סיים תואר שני בכוראוגרפיה באוניברסיטת שטוקהולם תחת הנחייתו של הכוריאוגרף מרטן
שפנברג
לאחרונה הוא פרסם אוסף
ראיונות עם אומנים ידועים משנות ה80 בגרמניה במגזין הסלובני Maska
הוא יוזם אירועים שונים
בשיתוף פעולה עם לילך ליבנה בתל-אביב והוא
אוצר את הארוע 3 AM בברלין. בעבודותיו הוא
עוסק בהיסטוריה, שינוי חברתי והיחס בין האישי לציבור. מסביב לנושאים האלה הוא יוצר
עבודות מחול, טקסטים ואירועי אומנות
ערן שגיא הוא מורה לקולנוע בתיכון
אלון שברמת השרון, סופר שפרסם עד כה שלושה רומנים ('זה קורה מהר' 'אקלים',
ו-'(היילי)'), ובמאי (שסרטו התיעודי 'טוקיו 905' הוקרן בתחרות הישראלית של פסטיבל
אפוס כמו גם בהקרנות סדירות בסינמטק תל אביב). בכתיבתו ובעשייתו הקולנועית ערן
עוסק, בין היתר, בשאלות הנוגעות למבט, לתודעה ולגוף, וליחסים המתקיימים ביניהם.
חנה ליבנה
לילך ליבנה
עירומה ברחובות
Naked in the streets
Hana Livne
Lilach Livne
החצר האחורית של הקשר בין
אם לבתה.
מופע אינטימי בו אם ובת
משתפות זו את זו בדברים שלא נאמרו ביניהן.
בתחושות ובחיפוש אחר האמת
הערומה.
בחושך, במילים ובתנועה,
הן מנסות להאיר את מה שנמצא בחצר האחורית של הנפש,
ולתת צורה ליחסים ביניהן.
שיתוף פעולה של סופרת
וכוראוגרפית שהן גם אם ובתה.
יּוֹם שִׂישִׂי אַחֵר הצהריים
כשייאוש מְטַפְטֵף
בִּכְבִישים כִמְעַט רֵיקִים
מִסְתֹובבת שָׁם הָאֱמֶת
הערומה.
בשדרות שָׁאוּל הַמֶּלֶך
פָּגָשְׁתִּי בָּהּ.
מהלכת . גֵּו זָקוּף עַל
קֶרֶן אוֹר אַחֲרוֹנָה.
ערומה. לֹא נְבוֹכָה.
שָׁדֶיהָ מקפצים
וּפָנֶיהָ אוֹר.
הֲסִבֹּתִי רָאשֵׁי לְאָחוֹר.
אֵיך אוּכַל,
עַד עַכְשָׁיו נזהרתי
מִמְּך
כְּמוֹ מֵאֵשׁ,
חָשַׁבְתִּי שאוכל
לְהַמְשִׁיך אֶת חַיַּי
בשין קוּף רישׁ.
(חנה ליבנה(
שיתוף פעולה בין חנה
ליבנה ולילך ליבנה על פי הנובלה "עמודו" מאת חנה ליבנה.
לילך ליבנה –
כוריאוגרפית ורקדנית.
הציגה בביאנלה לאמנות
בסידני, אוסטרליה, ב2016 את עבודתה TRANSCENDING, for peace.
לימדה בפסטיבל המחול
הבינלאומי בוינה - IMPULSTANZ.
ארגון בברלין הוציא לאור
ב2017 ספר תרגול של לילך הנקרא "תפילה אל המופשט".
השתתפה בכנס על מחול,
פרפורמנס ופילוסופיה, באוניברסיטה Coventry באנגליה עם עבודתה 'תפילה אל המופשט' אשר נבחרה לאחר מכן
כאחת ההופעות הזרות הטובות שהוצגו בלונדון בשנה זו.
השתתפה בסמינר עם
תיאורטיקן הפרפורמנס והמחול אנדרה לפקי .
הציגה את עבודותיה
בפסטיבלי מחול בארץ (פסטיבל עכו, הרמת מסך, צוללן, גוונים במחול, מחול חדש, חשיפה
בינלאומית וכו( ובעולם בברלין, בריסל,
פולין, רומניה, שבדיה, אמסטרדם, ונציה ועוד.
משתפת פעולה עם חנה ליבנה
במופע "עמודו" והתחילה שיתוף פעולה חדש עם הכוריאוגרף רוברט שטיין.
כרקדנית משתתפת בעבודות
של הכוריאוגרפית האוסטרית דוריס אוליך.
למדה באקדמיות
לכוריאוגרפיה ויצירת מחול חדיש באמסטרדם SNDO ובאקדמיה למחול בזלצבורג
SEAD ולימודי תואר ראשון בחוג לפילוסופיה
באוניברסיטת תל אביב . קיבלה את מלגת ה Danceweb ב 2102 בפסטיבל IMPULSTANZ בוינה.
חנה ליבנה
ילידת יבנאל. גרה בהרצליה, נשואה ואם לשלושה ילדים
סופרת, הוציאה לאור 17 ספרים למבוגרים, לנוער ולילדים.
קבלה פרס "זאב" על ספרה
"הבול" אשר גם תורגם לגרמנית, פרס "פניה ברגשטיין" לספרות
ילדים על ספרה "המגפיים הורודים" ואת פרס "הכתיבה הציונית" על
ספרה "מתחת שמיים זרועי כוכבים. ערכה וחרזה ספרים של פאול קור "הפיל
שרצה להיות צבעוני", "פרח פרח אל תבכה" ועוד, וכן ספרי מדע בדיוני
בספרית "מעריב"
כתבה שלושה מחזות , "הבן של יהודית" הופיע
בפסטיבל הרמת מסך בתיאטרון צוותא,
"תכתבי בגוף זכר" עלה בפסטיבל האישה בחולון,
והוצג ברחבי הארץ, "ארגון הלא מקובלים" הועלה בתיאטרון הקלאסי והוצג
ברחבי הארץ.
המופע "עמודו" בעקבות הנובלה שכתבה, מופע המשלב
ניו מדיה, הקראה, סרטי וידאו ופעולות עם הקהל בשיתוף פעולה עם האמנית לילך ליבנה,
הוצג במוזיאון תל אביב, בגלריית המדרשה,
בספריה העברית בברלין, בגלריית גבירול, ועוד.
בוגרת אוניברסיטת תל אביב בספרות עברית וייעוץ חינוכי,
בעלת תעודת הוראה "מורה בכיר" לחינוך מיוחד, גמרה לימודי תעודה
"בבית ספר לכתיבת דרמה", בוגרת סדנת הליקון למשוררים.
תיאטרון תמונע
03-5611211
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה