יום שני, 5 במרץ 2018

קין – תיאטרון תמונע


מאת: ורדה אדלר ויסמן

קין - צילום דוד קפלן

ההצגה קין מבית תאטרון תמונע, היא אירוע תאטרוני מעורר השראה, לשחקן וקהל סביב שולחן ותאורה מלאה. סיפור על הישראליות המורכבת שלנו, המיתוסים, חברות ומלחמות שלא נגמרות בבית ובחוץ.

ההצגה מתחילה בשיחה בין השחקן לקהל בה עולות שאלות פילוסופיות על החיים, המשולבות בסיפורים אישיים של אנשים מהקהל. בשלב הזה טווה השחקן את הקורים אשר יהפכו לרשת סבוכה של הרבה חיבורים מעניינים וחומר למחשבה. קיבלנו עוד הוכחה על גדולתו של תאטרון הפרינג'.

על רקע סיפור הבריאה, כיצירת מעבדה אנושית, מוצג סיפור הרצח הראשון במשפחה (ולא האחרון), הרצח של קין את הבל אשר יצר את מצפון האדם וברא את "אות קין" אותה צלקת שכל אחד נושא עימו כתוצאה של קונפליקטים בין האישי לחברתי, בין הצודק ללא צודק, בין הפגיעה והנקמה...  קונפליקטים שבהם שותפים הרגש, השכל והמצפון. ההוכחה לכך שהמצפון עובד הוא רגש האשמה, פרידריך ניטשה טען לעומת זאת : ”האשמה היא המחלה האיומה ביותר מכל מה שהתחולל בו באדם עד כה".

קין - צילום דוד קפלן

ההצגה  מתארת מסע חשוף של החוקר והמרצה על תובנות אוניברסליות באמצעות התנ"ך, אל עברו ונבכי נשמתו ואל אות הקין שנצרב בבשרו. חוויה אישית של אדם אחד על נדודים שייכות, געגוע לאהבה, עוצמה, משמעות, חוסן נפשי, בחירה ומצפון.

הקריאה בספר התנ"ך במופע, מדגישה את הרלוונטיות שלו למציאות חיינו ומעוררת מחשבות רבות בין היתר על המנהיגות של הימים האלו כשאנחנו מחליטים "לנגוס" בפרי מעץ הדעת. ואכלנו מן הפרי וגילינו את השקרים, ונגורש מ"גן עדן" ונצטרך להתחיל לחפש... מעוררת מחשבות גם על חברות ורעות כערכים מובילים, על הגעגוע לתמימות שאבדה עם הגירוש מגן העדן הקולקטיבי והפרטי ועל ההתבגרות הנכפית עלינו במציאות של מלחמות פנימיות בתוכינו, בינינו ועם אויבינו.

קין - צילום דוד קפלן

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום... ומישהו בא לסדר את זה. (פסוקים א ו-ב מספר בראשית) את התוהו ובוהו שלנו כצופים, ניסינו לסדר בעצמינו לאורך המופע ואת המחשבות שלנו הרבה אחריו...

מומלץ מאד לצפות בהצגה.  לא לקרוא על ההצגה לפני ההגעה.

קין -  מאתנאוה צוקרמן ואלמה וייך חושן, בימוינאוה צוקרמן, משחקאייל שכטר,





אין תגובות:

פרסום תגובה