האבא - תיאטרון הקאמרי בשיתוף עם תיאטרון אלעד

 מאת: דבורה נמיר

שיקוף מהחיים של תהליך אובדן המוח, מכאיב ומעורר חמלה

צילום: תומר חרובי.

שיתוף פעולה בין תיאטרון אלעד הדרומי (נפלא שהוקם) לבין תיאטרון הקאמרי מניב את ההצגה, "האבא", של המחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, בתרגומו הנהיר של דורי פרנס, שבכך השלים מין סיכום משפחתי למחזותיו "האם" ו"הבן".

זהו סיפור על אדם שמוחו עוזב אותו בהדרגה. הדרגתיות שאין מנוס ממנה, מרגע שאובחנה המחלה, דימנציה. הסביבה הקרובה שלו רואה, סובלת, כואבת, נטרפת, לעיתים שונאת את המצב ואת האדם שהובילה לחיים שכולם שירותים מלאים, שאינם נגמרים עד המוות בבית או במוסד. זאת בדיוק הדילמה של הבת, הקרובה היחידה שנותרה לו, אחרי מות אשתו ובתו השנייה. האם להשאיר אותו בדירתה עם טיפול סיעודי או לשלחו למוסד.

 והוא, ככל הנראה במוסד. כי אופן כתיבת המחזה של זלר, הוא כמעט מתעתע. יען יש רגעים שברור לנו שהזקן בדירתו. ויש רגעים שבהם נהיר לנו שבתו אספה אותו לדירתה. אך  גם נעלה מכל ספק שהוא במוסד, כי קשה עד מענה להחזיקו בבית. כי קרובים שחזו או טיפלו בקשיש  דימנטי ממש, ביומיום המייגע, המייסר, המטריף, הגורם לעייפות גדולה מהחיים, לטינה לעיתים כלפי הזקן, לתסכול למה אני המטפל ולא האח שלי, כי תמיד, הרי, ישנו האחד שעליו מוטלת האחריות המרבית  -  מגיעים למצב של הרמת ידיים. זה קשה עד מטריף. והמוסדות, חלקם גרועים.

ולהזכיר: מובאים אליהם קשישים שמאחוריהם קרובים שרוצים שוב חופש יחסי ואפילו התנתקות מהם. וכשהם כבר במוסדות, רבים מהקרובים ממעטים לבקרם, לדברי העובדים הסוציאליים של אותם מוסדות. אולם זלר אינו מודד קשיים של שארי בשר. הוא רק מציין אותם בטקסט שהוא בונה לבת ולסובבים את הזקן. כל שהוא מעוניין הוא לחדור אל מוחו הדימנטי של האיש, אל מסתרי המוח האנושי, לנסות לפצח את התעלומה הגדולה בתבל: סוד החשיבה. כיצד היא משתלבת בפיזיות מתפוררת של הזקן, איך נלחמים באובדן זיכרון, איך נלחמים בשיטיון שהולך ונעמק עד הפוך ישישים רבים לצללים מיטשטשים, מבוזים של עצמם.

הזקן של זלר יודע שהוא מידרדר, אבל מכחיש זאת בפרהסיה. הוא נכלא בתוך סצנות עבר שהגיון שיזורם זו בזו אקראי, אבל יש בהן אמיתות  מוצקות: הוא במוסד, אשתו ובתו האחרת – מתו. בתו הנותרת באה לבקרו לאחר שנאלצה לשימו במוסד, כי היא מחלקת את חייה עם בן זוג בלונדון. והוא, כמו קשישים רבים, שיודעים בהבזק של פיקחון, שהם מאבדים מהקוגניציה של עצמם, לא יודה בזאת. רק במקרים נדירים של אומץ הם מתוודים שהם הולכים אל הכלום אל אובדן עצמם. ורק אלוהים, אם יש כזה, יודע איזה סבל מחריד חווה אדם דימנטי באותו הבזק פיכחון.

שי פיטובסקי, הבמאי, עם המוזיקה הנוגעת של אלברטו שוורץ מוליך אותנו אל תוך הכאב, גם את אלה שכביכול פותרים "את המצב" בשליחת ההורים למוסד כזה או אחר, ומנסים בכך לסלק את עניין הזקנה מתודעתם. אלא שהעניין תמיד יציף אותם ותקנן השאלה מה יהיה איתם בבואם אל הקשישות, אל הישישות, עד כמה ישלטו במהלכי זקנתם, עד כמה יישארו צלולים, עד כמה הילדים יעזרו להם או יפתרו את הטיפול בהם בשליחתם למוסדות כאלה או אחרים. עד כמה יחושו בבדידות הזיקנה שעדיין לא ממש נוגעת בהם, אבל הם חושבים עליה בבהלה.

זהו אחד מהתפקידים הטובים של השחקן, דביר בנדק. פרשנותו את הזקן מידתית. הוא אינו נלכד בשטיקים קלאסיים של זקנים נרגנים או שוטים. ההפך: הוא בונה שרידים של אדם דעתני, ענייני. אולם מבעד לדמות נחשף מוחו האובד, התסכול מההיתפסות לזיכרון של הנחת חפצים ופריטים כמו השעון האישי שלו, כמבדק לכושרו השכלי. והוא מעציב ומעורר מחשבה ובעתה אישית.

משכנעת במשחקה המדוד היא תמר דיסקין, הבת. היא דואגת, חומלת, מותשת, ובעיקר מודעת להזנחה הזוגית שלה. הארבעה, גיא כהן-שלו, אדווה לוי, דר רוזנבאום ועמר שמשוני, מבצעים תפקידם במידתיות.

ובתום המחזה הכואב, נותרת מחשבה וגם תיקווה: שחמלה כלפי קשישים וישישים המתרבים במהירות בעולם המערבי – תיוותר פה ושם, גם אם אינם יכולים לרכוש לעצמם זקנה מרווחת במוסדות טובים, ובכסף רב.

 

התיאטרון הקאמרי מציג: רפרטואר 2026

 מאת: דבורה נמיר

דגש על מחזות ישראליים

"חברות הכי טובות" בגרסת המחזמר

שחקנים מובילים שמצטרפים לשורות התיאטרון

וכמובן; קברט

צילום: אור גפן

התיאטרון הקאמרי הציג הבוקר את רפרטואר ההצגות לשנת 2026, עם מחזות מאת ענת גוב, סטנלי קובריק וחנוך לוין, השחקנים המובילים בישראל, הבשורה המסקרנת על "חברות הכי טובות" בגרסת המחזמר, וכמובן; ההפקה המדוברת "קברט".

שנת 2026 תתאפיין במספר רב של מחזות ישראליים מקוריים.

ראשונה תעלה הקומדיה לנקות את הראש בכיכובם של עירית קפלן, איציק כהן ואלעד אטרקצ'י, המבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש ברוסיה, על ראש עיר שבוחר מועמדת חסרת סיכוי להתמודד מולו בבחירות, ומגלה שמדובר במתחרה קשוחה. מחזה מאת אילן חצור בבימויה של מור פרנק.

בינואר תעלה הדרמה הקומית לא הייתם צריכים עם רמי ברוך וסנדרה שדה, על זוג שחוגג את חתונת הכסף, כשברקע מתכנן הבעל לעזוב את אשתו לטובת אהובתו מהעבר. מחזה מאת טל מילר בבימויו של עמית אפטה.

רבקה מיכאלי תככב בשלום בית, קומדיה מאת גלעד שמואלי בבימויה של שיר גולדברג, על אלמנה שעוברת לדיון מוגן ומחליטה לברוח – לחזור הביתה. מבט מפוכח ומשועשע על בדידות בגיל השלישי.

רבקה מיכאלי תיקח חלק גם בהלוויה חורפית לצד דרור קרן ואולה שור-סלקטר, מחזה מאת חנוך לוין שיביים הבמאי הצעיר מתן אמסלם, על הלוויה שמתנגשת בחתונה ומפריעה לכל הנוגעים בדבר...

טלי אורן, אולה שור-סלקטר וכינרת לימוני יהיו החברות הכי טובות בגרסת המחזמר. המחזה עטור הפרסים של ענת גוב יחזור לבמת הקאמרי בגרסה מוזיקלית סוחפת, עם שירים מקוריים מאת אמיר לקנר ובליווי תזמורת חיה.  במאית: רוני ברודצקי.
 

צילום: אור גפן

במסגרת המחזות הקלאסיים ברפרטואר:

לאחר הצלחת 'אדיפוס' ו'מדיאה', מגיע חלקה השלישי של הטרילוגיה היוונית המרהיבה: אגממנון בבימויו של עירד רובינשטיין. מותחן פוליטי על פי אייסכילוס ואוריפידס בהשתתפות דרור קרן, מיכל עוזיאל ורות אסרסאי.

מיה לנדסמן, שרה פון שוורצה ויניב סויסה ישחקו בליזסטרטה 2000, קומדיה מאת ענב גוב על פי אריסטופנס בבימויה של אלה תמרי מילס. עיבוד מושחז ומצחיק עד דמעות על המאבק בין הגברים, שרגילים לשלוט, לבין האשה שמחליטה שהפעם היא זו שמכתיבה את החוקים.

מיקי קם ואודיה קורן יככבו יחד בהשותפה, קומדיה מרגשת על חברות נשית בגיל 60 מאת ג'ן סילברמן (בתרגום של גור קורן) בבימויה של שירילי דשא.

יניב ביטון יככב בד"ר סטריינג'לאב בבימויו של אילן רונן, יצירת המופת הנבואית של במאי הקולנוע סטנלי קובריק, בעיבוד בימתי מצחיק עד כאב ורלוונטי עד אימה. 

 

צילום: אור גפן

ולבסוף, ההפקה המרכזית של התיאטרון הקאמרי לשנת 2026: קברט. אחד ממחזות הזמר הגדולים בכל הזמנים, שהוצג כמעט על כל במה אפשרית ברחבי העולם ושימש בסיס לסרט בכיכובה של לייזה מינלי. בימוי: גלעד קמחי. ניהול מוזיקלי: אמיר לקנר. משתתפים: רן דנקר, חני פירסטנברג / ליהי טולדנו, נדב נייטס, לאורה ריבלין, עמי ויינברג, כינרת לימוני, שהם שיינר, מתן און ימי.

מנכ"לית התיאטרון הקאמרי יפעת צחי קיראל בישרה כי התיאטרון, שממוקם בסמוך לכיכר החטופים, ישוב להציג במוצ"ש: "אחרי שנתיים רצופות של מאבק ציבורי כואב, אנחנו חוזרים להציג במוצאי שבת. זהו רגע שמסמל חזרה לשגרה".

המנהל האמנותי גלעד קמחי אמר: "אנחנו נמצאים עכשיו  בשלב הביניים הזה, ב"שיר שבא אחרי המלחמה", ואני חושב  שהחובה שלנו היום כתיאטרון ברורה מתמיד: לספר את הסיפורים הכי מרגשים ורלוונטיים ולהמשיך לשאול את השאלות שאנשים חוששים לשאול בקול".

 

בשנת 2026 תתחיל לפעול "הקאמרי דור חדש 2.0", קבוצת הצעירים החדשה של התיאטרון הקאמרי. הקאמרי דור חדש היא חממה מקצועית לשחקנים, לשחקניות וליוצרי ויוצרות תיאטרון, שהוקמה בשנת 2020 במטרה לגלות ולהכשיר קולות חדשים ומבטיחים בתחום הכתיבה, הבימוי, עיצוב הבמה, תלבושות, וידאו, מוזיקה ותאורה - הדור הבא של התיאטרון הישראלי.

לאחר חמש שנות פעילות, במהלכן השתלבו שחקני ויוצרי הקבוצה הראשונה (נאיה בינשטוק, אנה בנימין, ענבל בר לב, אלינור וייל, וורקו מקונן, נדב עדר, אורי פרלמן, עמית שושני וניר כנען) בהצלחה בעולם התיאטרון הישראלי, הושלמו המיונים לקבוצה החדשה, אותה תנהל אמנותית הבמאית קרן חובב. ההפקה הראשונה של הקבוצה תהיה "האשליה", מחזה מאת מעין אבן וקרן חובב, על פי פייר קורניי. בימוי: קרן חובב.