מאת: דבורה נמיר
.JPG) |
| קרדיט יוסי צבקר |
מנצח דן אטינגר, קלרינט יונתן לייבוביץ'
שתי
יצירות של וולפגאנג אמדיאוס מוצרט פתחו אתמול את הקונצרט של התזמורת הסימפונית
הישראלית ראשון לציון, בבית האופרה בתל-אביב: הפתיחה לאופרה, "החטיפה מן
ההרמון", והקונצ'רטו לקלרניט בלה מז'ור בניצוחו של דן אטינגר.
קצביות,
אינטנסיביות, קלילות וגם דרמה, הוא הפגין בניצוחו את שתי היצירות האלה, ויותר מזה:
אופן ניצוחו הציף הבנה במאזין ליצירות, לנוכח דגשים מנומקים שביצע במלודיות שניצח
עליהן. זו שימת הלב שלו, הניצוחית-דרוכה לביצוע מוזיקלי מושלם של כל קבוצת כלים
ושילובה באחרות. אופן ניצוחו כאילו פוגג לרובנו מין מסך מערפל, והציף באוזננו יצירה
צלולה ומפוענחת.
זו
תכונה ברוכה שלו שרוסנה, אולי מזערית, עת ניגן הקלרניטן, יונתן לייבוביץ'
את הקונצ'רטו לקלרניט בלה מז'ור ק' 822 של מוצרט. מלודיה פשוטה וגאונית, שבוצעה
באופן מושלם בחילולו. זו לא רק הטכניקה הנהדרת שלו, זה הצליל הצבעוני שהוא מפיק
מכלי הנשיפה, מפיאניסימו רוחש-לוחש-מסביר בפרק השני השירי, כמעט מדמיע, ועד לקרשנדו
מתוח-דחוס לקראת הפקת צליל עז, עשיר ומתרונן בפרק האחרון.
את הסוויטה הסימפונית שחרזאדה של רימסקי קורסקוב
לא שמענו הרבה זמן. שנים גדלנו על המלודיות "האוריינטליות" שלה בזכות
חצאי הטונים והטרצות הקטנות שהפליא קורסקוב לתזמר בהן. ואז, לפתע, הס! פתאום לא
נאה לנגן את שחרזאדה. התבטל חינה. מתמקדים במהלר, בברוקנר, אפילו בהינדמית. שכחו
את הנעימות המופלאות הכאילו אוריינטליות של קורסקוב, שניזונו מאגדות עלומות על
שליטים מרכז אסיאתיים, שנסיכות יפהפיות מספרות להם סיפורים מותחים מוטטי לב להצלתן
האישית, ולופתות אותנו בכוח המלודיות השיריות של רימסקי קורסקוב.
והנה,
בקונצרט הזה, בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הרימו את הכפפה המוזיקלית.
שוב הוצפנו, המאזינים, במלודיות העשירות ההן, עזות, שרות, מנתבות אותנו אל עולם
אגדות עלום של מרכז אסיה כפי שנתפסה אז, לפני יותר ממאה שנים: מסתורית, צבעונית,
שבטית, אגדתית.
רובינו,
שמתמסרים בכיף לאגדות אקזוטיות,נהנינו מכנרת נהדרת, ז'אנה גלנדמן, כינור
ראשון בחטיבת הכינורות הראשונים, שביצעה קטעים סוליסטים מרטיטים בכינורה וניתבה
אותנו לחוויית מאזינים מושלמת.
כן, זה היה רפרטואר ידוע. אולי לא בתו ייחוס
עכשווי, אבל קונצרט מהנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה